|
|
עמוד:10
ב' דוהם בישי א—לט , אכן יש טעם בדבר . שכן לפעמים מוטב להתמודד עם בעל תריסין מאשר להתעסק עם נמושות . וטעם נוסף , פשוט יותר , הוא שרושמו של דוהם ניכר היטב בחקירתו של ספר זה ודעותיו מהדהדות לעיתים קרובות בחקירתו ( לפעמים שלא בידיעת הלומדים ) עד היום . עם זה אין צורך לומר שאם הסכמתי עם חוקר כלשהו על סברה או דבר , הבעתי את ההסכמה בפה מלא . בספרים אחדים סקרתי את תולדות המחקר , וזאת כדי לחדד את שיקול הדעת ולהבהיר את העובדות . בספרים אחרים לא היה טעם לעשות זאת ואין התועלת שווה בטורח . ובדומה לחלק ב גם כאן , תכופות אנוס הייתי להתווכח עם דברים שאינם בהשגתו של הקורא עברית . הנני מקווה שלפחות מסרתי את הדעות-שכנגד בהקפדה ובדיוק . פרק א בחלק זה עניינו ספר ירמיהו , והבירורים העלו שהקאנוניזציה שלו היתה באמצע מאה ו' לפה"ס , לפני הכרזת כורש , כשהתורה עדיין היתה בשיעורה הדבטרונומי בלבד . ואילו ברקע הספרים יואל , יונה ומלאכי כבר מתקיימת התורה , כפי שמתברר , במלוא היקפה , כשהמקורות ס"י וס"א משולבים בה וגם המקור הכוהני נוכח בה . הרי תקופת זמן של כמאה שנה , שבתוכן נוצרו ספרי הנביאים ובתוכן נוצר תרי עשר וזה , כפי שמסתבר , לסירוגין ובהדרגה . אבל לא בתרי עשר היה העיכוב העיקרי בגיבוש האסופה הנבואית : ספר יחזקאל נאסף , ככל הנראה , לא לפני הפרק הראשון של התקופה הפרסית . אף-על-פי כן העדפתי להציע את הדיון לא לפי סדר כרונולוגי , אלא כסדר המקובל ( להוציא את ספר ירמיהו , שהושם בראש משום שבו טמון המפתח . ( בסדר המקובל דבקתי כדי שלא יהא הדיון בא בסירוגין וגם משום הנוחות . יש בחלק זה של המחקר כמה מקומות , שמוטב לו למעיין שיהא ספר תנ"ך מונח לעיניו כשהוא עוקב אחר פרטי הטיעון המוצעים שם . ואמר ר' מנחם המאירי בפתיחת פירושו על ספר משלי ( מהדורת מ"מ משי זהב , ירושלים תשכ"ט , עמ' ב : ( ' האמת אינו אלא אחד . ' ירושלים , אב תשס"ז
|
|