|
|
עמוד:9
מבוא ספר זה מבקש לזרוע אור על התמורות שחלו ביחסם של היהודים לסביבתם הלא יהודית במשך ימי הביניים עד תקופת ההשכלה . מחקרנו יוגבל גם מבחינה גיאוגראפית . חוץ מן הפרק התשיעי העוסק בשיטתו של רבי מנחם המאירי , ' לקוח כל החומר מתחום היהדות האשכנזית במובן הרחב של מושג זה , היינו , היהדות של צרפת הצפונית ושל גרמניה בימי הביניים , ושל צאצאיהם של אלה בגרמניה ובמזרח אירופה ( פולין וליטא ) במאות הט"ז—י"ח . על אף הגבלת הנושא מבחינת הזמן והמקום עשוי ניתוחנו לפתוח פתח להבנת הבעיה של יחסי יהודים וגויים בכללותה . היחסים בין יהודים לגויים בימי הביניים התבססו על מסורת מגובשת מימי התלמוד והמשנה ושורשיה יונקים מתקופת התנ"ך . בתחומה של בעיה זו אין אפוא בהיסטוריה היהודית של אחת התקופות באחת מארצות הגולה אלא משום שינוי גיוון באותו נושא . 1 נראים הבדלים ביחסים אלה לפי תנאי הזמן והמקום , אולם אין ההבדלים אלא בחינת גלגולים משתנים לאותה תופעה . לפיכך , אף על פי שנצמצם את ניתוחנו כאן לתקופה מסוימת בלבד , עשוי הוא להוליך אותנו לתפיסת הבעיה בגילוייה היסודיים . מן הדין היה שנתחיל את מחקרנו בסיכום המסורת הנוגעת ליחסי יהודים 1 בבעיות המיתודולוגיות , הנובעות מטיב ההיסטוריה היהודית בתקופות ה 0 יזוה דנתי במאמרי The Concept of Social History and its Possible Application in ; Jewish Historical Research , Scripta Hierosolymitana III , 1956 , pp . 292 — 312 עיין גם י . כ"ץ , מסורת ומשבר , החברה היהודית במוצאי ימי הביניים , ירושלים תשי"ח , עמ' . 18—15
|
|