הפתיחתא

עמוד:13

ייחודה של הפתיחתא אינו בצד הצורני בלבד אלא גם בכשרונו של הדרשן 'לחרוז' מעניין לעניין עד שהוא מגיע אל הנושא המבוקש , תוך שימוש במשחקי מלים , ניצול צלילים דומים ואסו ציאציות של מלים או של רעיונות וכיוצא באלו . אין ספק ששיטה זו של בניית הדרשה בעזרת גורמי שעשוע והפתעה היה בה כדי ליצור דריכות ועניין בלב הקהל . כי אף על פי שהציבור ידע מן הסתם , להיכן מבקש הדרשן להגיע בגלגול האחרון של דבריו , שכן גלוי היה איזו פרשה או איזה סדר נקראו בו ביום , הרי לא ידע , כיצד ובאיזו דרך ייצור הדרשן את הקשר המבוקש בין הפסוק שבו פתח לבין ראשית הפרשה , שבמבט ראשון היתד . חסרה לרוב כל נקודת מגע ביניהם — וזאת בכוונה תחילה . את התבנית מאפיין אפוא 'העוקץ' שבסיומה , שלקראתו מכוונת כל הדרשה כולה ; וככל שהמטרה שאליה רוצה הדרשן להגיע הולכת ומתקרבת , גוברת הציפייה מצד הקהל . אומנותו הריטורית של הדרשן מוצאת לה שדה פעולה דווקא בקירוב הדרגתי זר . של הרחוקים ; המעבר המוצלח מעניין לעניין — תוך הארד . הדדית של שניהם — הוא המעיד על כשרון הדרוש וחוש הצורה שבהם ניחן . לאור הנאמר ברור , שבראשה של הפתיחתא צריך לבוא הפסוק הפותח ( מן הכתובים , ( ולא הפסוק הראשון של הסדר , שאליו מוליכה הפתיחתא כולה ושבו היא עומדת להסתיים . אמנם בהרבה מדרשים , בייחוד בדפוסים הרגילים , מובא גם בראשית הפתיחתא הפסוק מן הסדר והוא מתקשר לפסוק 'הפותח' על ידי דיבורי הצער . קבועים , שהמצוי שבהם הוא 'זה שאמר הכתוב . ' ואף על פי שתופעה זו רגילה למדי , אין לראותה כמהותית ; כי לא זו בלבד , שהציטוט של התחלת הסדר או הפרשה בתחילת הפתיחתא חסר כשהיא מצוינת בכותרת כגון 'ר' פלוני פתח , ' ואף בפתיחתאות עלומות שם הוא נעדר בדרך כלל בכתבי היד , אלא הוא גם מיותר מבחינה עניינית וצורנית כאחת ואינו מוסיף לייחודה ולשלימותה של תבנית דרשנית זו , אלא גורע מהם . שכן אם תפקידה של הפתיחתא הוא לקרב את המאזינים בהדרגה אל גילוי הקשר ? 1 השווה : ח . אלבק , מדרש ויקרא רבה , ספר היובל לל . גינצבורג , ניו יורק תש"ו , עמ' כו ; הנ"ל , מבוא לבראשית רבה , ברלין תרצ"א , עמ' . 14 , 12

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא