|
|
עמוד:9
נחקר במיוחד מאז שהחוקרים מארוס ופקסטון הצביעו לפני כשני עשורים וחצי על כך , שרדיפות היהודים בצרפת במלחמת העולם השנייה אינן ניתנות לייחוס רק לגרמנים , וכי למסורת האנטישמית הצרפתית היתה תרומה עצמאית ובעלת משקל ניכר בהקשר זה . למחקר הענף בנושא מצטרף הספר הנוכחי פוקח העיניים של חוקרת הספרות הצרפתית פרופ' שרלוט ורדי מאוניברסיטת חיפה . מטריד אותה היסוד דלעיל של העברת הדימויים המסורתיים לגבי היהודים מדור לדור . כלי מרכזי להעברת 'החידק' האנטי יהודי ובה בעת גם הפריזמה המובהקת שבעדה ניתן לעמוד על עצם קיומו היא הספרות . היא בוחנת אפוא בזכוכית מגדלת את יצירותיהם של קבוצות אחדות של כותבים , שהיא מבדילה ביניהן כ'א שמים' ו'אנטישמים , ' ומוצאת שגם אם יש הבדל ביניהן , שתיהן אינן מוכנות לקבל את היהודי כיהודי . אך יתרה מזאת : את היהודי מלווה בקביעות הדימוי המיתי של היהודי , ודימוי זה דוחה למעשה את אפשרות החדירה לתודעה של היהודי המציאותי . בעקבות זאת , אף מתגלגל החשש מ'היהודי' והאוורסיה כלפיו לאובססיה של חיפוש אחריו וניסיון לאתרו בכל מקום . וכך , בהקשר של אירועי המחצית הראשונה של המאה העשרים , משתנה האנטי יהדות לאנטישמיות , והאנטישמיות האידיאולוגית לשנאה פתולוגית . פרופ' ורדי בוחנת את 'התקופה הקלאסית' של האנטישמיות המודרנית , משנות השמונים של המאה התשע עשרה עד לתוך תקופת השואה . אבל התוכנות העולות מדבריה הינן בעלות השלכה גם לתקופה המאוחרת יותר : עקשנותם של דימויים , במיוחד אם הם עתיקי יומין , היא עצומה — ומפחידה . "אפילו השואה לא השתיקה את האנטישמים , " כך היא כותבת , ומוסיפה : "נוכחותה האובססיבית של השמדת היהודים ( בספרות שלאחר השואה ) אינה כלל וכלל ערובה לכך , שהיחס למושא ההתייחסות ( היהודי ) יהיה אותנטי . " זוהי מסקנה פסימית של המחברת . אם , בכל זאת יש סיכוי לשינוים של הדימויים צריך להשקיע Michael R . Marrus and Robert O . Paxton , Vichy France and the 2 Jews , New York 1981
|
|