|
|
עמוד:11
הקדמה למהדורה החדשה כשהתחילה איבון ךיינר להשתמש במונח "פוסט מודרני" בשנות השישים המוקדמות כדי לאפיין את עבודתה שלה ואת זו של חבריה בכנסיית ג'דסון ובמקומות אחרים , כוונתה היתה בעיקר למובנו הכרונולוגי . הדור שלהם פעל אחרי המחול המודרני , מונח כולל שהודבק אף הוא כמעט לכל סוג של מחול בימתי שחרג מגבולות הבלט או הבידור הפופולרי . בשלהי שנות החמישים זיקק המחול המודרני את הסגנונות ואת התאוריות שלו וביסס את עצמו כז'אנר מוגדר של מחול . הוא השתמש בתנועות וברמות אנרגיה מעוצבות , במבנים ברורים ( תמה עם וריאציות , ב- 'א 'א- ' וכיוצא באלה ) כדי לבטא דקויות רגש ומסרים חברתיים . הכוראוגרפיה זכתה לחיזוק מאמצעי מבע תאטרליים כדוגמת מוזיקה , אבזרי במה , תאורה מיוחדת ותלבושות . שאיפות המחול המודרני , ששלל כבר מתחילתו גישה מלומדת , היו פרימיטיביסטיות ומודרניסטיות כאחת . כוח המשיכה , הדיסוננס והתמתחותו האופקית רבת העוצמה של הגוף , שימשו כולם אמצעים לתיאור חוסר ההרמוניה שבחיים המודרניים . הכוראוגרפים הביטו בעין אחת לעתיד ובשנייה לריקודים הטקסיים של תרבויות לא מערביות . למרות הכרתם הברורה בכך שפעולתם יוצאת נגד המחול המודרני , ניחנו הכוראוגרפים המוקדמים של המחול הפוסט מודרני במודעות עזה למשבר ההיסטורי שהתגלע במחול ובשאר האמנויות והכירו בעובדת היותם ממשיכי הדרך והמבקרים של שתי מסורות מחול גם יחד . המסורת הראשונה
|
|