קורבניות כסינדרום אישי, ארגוני וחברתי

עמוד:12

רעים וחזקים ממנו יתגרה בסביבתו ויסכן את עצמו ( במקרה שתואר לעיל יכולנו לראות דוגמאות להתגרויות בסביבה . דוגמה נוספת בעלת משמעות תרבותית רחבה נביא בהמשך . ( סביר להניח כי ההתגרות היא תביעה להכרה באליטיזם המוסרי שלו ומחאה על עוול , ולעתים היא בעלת גוון נקמני : אתם נותנים לי להרגיש קטן וחסר ערך ? אז עכשיו אני אגרום לכם להרגיש כך ! נוסף לכך ההתגרות היא גם התנהגות קונטרה פובית . ההתגרות היא היפוך תגובה של פחד מן החזק : זוהי מחאתו של האדם כלפי עצמו , ביטוי של ביקורת האגו אידיאל שלו על פחדנות המלווה בבושה רבה . לעתים קרובות נמצא אצל האדם הקורבני הפנמות של דמות אב מפחיד ולא תומך , או היעדרות של אב . האדם הקורבני נמצא בקונפליקט עגום , שבו הוא יכול לבחור בין התגרות העלולה להסתיים בהתקפה עליו ובפגיעה בו לבין חוויה של בושה והשפלה בלתי נסבלת בעיני עצמו . נוסף להיפוך התגובה הזה פיתח האדם הקורבני פנטזיה גרנדיוזית של כוח . אלא שבמקום פנטזיה של כוח המופעל על אחרים הוא בונה גרנדיוזיות של כוח סבל . בעקבות כך הוא מספר לעצמו שהוא יכול לשאת הכול . סבלו של הקורבני הופך לחוויה של עמידות . ( endurance ) כוח הסבל נכנס כמרכיב של גרנדיוזיות . הפיתוח של העצמי הגרנדיוזי סביב כוח הסבל האישי עלול ליצור מוטיבציה מנוגדת לשמחת חיים . הנרקיסיזם נוטה להיות מזוכיסטי יותר ומאושר פחות . אידיאולוגיה קורבנית , מנהיגות קורבנית וחברות קורבניות קיימת הקבלה בין הפסיכואנליזה של היחיד לבין הפסיכואנליזה של הקבוצה , ( Bion , 1961 ) של החברה ( Freud , 1921 ) ושל הארגון . הופר ( Hopper , 2003 ) טוען כי תהליכי כאן ועכשיו , שם ועכשיו , כאן ואז , ושם ואז חוברים יחד תמיד , ובתוכם משתחזר העבר בהווה ; החברה מצויה בכל אחד מפרטיה , והפרט משפיע על סביבתו . אחד ממושגי המפתח העוסקים בהקבלה ובהוללות ההדדית בין הפרט לחברה הוא מושג הזהות הקולקטיבית . הזהות הקולקטיבית היא מושג שנלקח מהפסיכולוגיה החברתית . הוא מבאר את תפקידה של הקבוצה כגורם המספק מענה לצורך של היחיד בשייכות . כמאפיינים של הקבוצה שאליה משתייך כל סובייקט משמשות הקטגוריות החברתיות - שיש בהן כדי לתאר הן את הקולקטיב והן את הפרטים המרכיבים אותו . אדם משתייך לקבוצה לא רק בשל הצורך בשייכות כי אם גם בשל התרומה של הקבוצה לערך העצמי שלו ולדימויו העצמי , וכן בשל התמיכה הרחבה שהקבוצה והשייכות אליה מקנים לו במצבי איום . כלומר , לפרט צרכים עמוקים של שייכות ותחושת ערך , והקבוצה - הקיימת כיישות שהינה נפרדת מאוסף הפרטים המרכיבים אותה - עונה על הצרכים האלה . הזהות הקולקטיבית מורכבת , אם כן , מאותם מאפיינים רגשיים , היסטוריים , לשוניים ואידיאולוגיים שיש לכל אחד מחברי הקולקטיב . מאפיינים אלה מאחדים את הסובייקטים המרכיבים אותו קולקטיב ומשייכים אותו אליו . אחד המרכיבים החשובים ביותר של הזהות הקולקטיבית הוא המיתוס הלאומי . וולקן ( Vblkan , 1997 ; Volkan , 2004 ) טוען כי כל התרבויות בעולם מתחלקות לפי סוגי המיתוסים שהן בוחרות כמיתוס מכונן . הוא מבדיל בין המיתוס של הטראומה הנבחרת ( The chosen trauma ) לבין מיתוס התהילה . ( Glory ) התרבות של ארצות-הברית , למשל , מבוססת על מיתוס התהילה . התרבות הישראלית מבוססת , כנראה , על טראומות - כמו מצדה או השואה . בחברה חיים אנשים רבים ( לפעמים הם מהווים את רוב האוכלוסייה ) שלא חוו על בשרם את הטראומה שעליה מבוסס המיתוס

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא