על מעמדה של השקפת העולם בעבודה המקצועית

עמוד:10

אמונות ומקצועיות לכל איש מקצוע יש אמונות וערכים הקשורים בתפיסת עולם שמתבקש מימושה . הדבר ניכר לעתים בהעדפה עם אילו ארגונים לעבוד , בזיהוי הכיוון שאליו הוא חותר בהתערבויות שלו , ובמה שנחשב בעיניו כתיקון , כהגשמה או כהשגת מטרה . כל אלה יכולים להפוך לעיקר בעבודה , והם גם יכולים לסגת לרקע . הדבר קשור בבחירה של איש המקצוע : האם הוא רואה את עצמו כמנהיג ארגוני או חברתי המציע השקפת עולם או מנסה להשפיע ביחס אליה ; או שהוא מגדיר את עבודתו בעיקרה כסיוע לאנשים אחרים שיש להם השקפות משלהם ? אם כך ואם כך , אין איש המקצוע נטול העדפות ועמדות משלו . בהתייחס לעבודתו של היועץ הארגוני נגזרות בהקשר זה שתי שאלות : u האם נחוצה קרבה בהשקפה של היועץ הארגוני ושל אלה שהוא מסייע להם ? ואם קיימת שותפות כזו , האם לא צפוי בלבול או טשטוש של ההבחנה המועילה בין המסייע החיצוני לבין מקבלי הסיוע ? ! ו עד כמה משתמש היועץ הארגוני במיקומו מחוץ לארגון או כבעל תפקיד מובחן כנקודת עוגן לעבודתו , והאם יש יתרון בהשתלבותו בארגון כבעל תפקיד מן המניין ? לא כל איש מקצוע בוחר בכל רגע עם מי לעבוד . עם זאת , בחירה לסייע ( כיועץ או כבעל תפקיד אחר ) לארגון עשויה לעתים להישען על עמדה מוקדמת אוהדת כלפי הארגון , כלפי משימתו או כלפי אנשיו . עמדה זו עשויה להביא את העמיתים לקשר של סיוע וגם להעמידו על חוויה בסיסית חיובית . קרבה נתפסת עלולה לשמש בהמשך גם כמכשלה , שהרי על איש המקצוע להתרכז באופן שבו הוא פוגש את הניסיון של נועציו לפעול על פי תפיסותיהם שלהם ביחס לארגון , או באופן שבו הם מודרכים על ידי האיווי שלהם . מצב שבו היועץ מעורב מדי במתרחש בארגון או מנסה לרתום את התוצאה המבוקשת לפרשנותו שלו או לאמונותיו , יוצר התלכדות או שותפות דמיונית בין העובד המשולב בארגון לבין איש המקצוע הפועל עמו על יסוד אחרות מודגשת . דבר זה עשוי להיות שכיח במיוחד כשניכרת קרבה לכאורה בעמדות , ויש בה כדי לטפח הזדהות ( לעתים לא מודעת ) בין היועץ לנועץ . לכן אין זה מובן מאליו שתמיד יש להכריז על השקפת עולם . כפי שמעיר אנז'ייה , ( Anzieu , 1990 ) wipm רבים שקיפות אינה תורמת לפיתוח שיח אנליטי , כיוון שהיא חוסמת את היכולת לעבוד עם תהליכים השלכתיים ועם הסיכוי ליצור מרחב עבודה שבו מחשבה משוחררת של הנועץ אכן אפשרית . התכוונות מציאותית מדי לעמדתו של המסייע הופכת אותו לקריטריון של ההסתגלות הראויה וחוסמת תנועה של גילוי - השייכת למסתייע . מיקומו החיצוני של איש המקצוע הוא בעיקרו עניין של הכרעה אתית : במקום להשתתף במעשה באופן מלא הוא בוחר להשתמש בהיבדלותו כעוגן לסיוע . בכך הוא מעדיף לצמצם את השתתפותו שלו בהכרעות ערכיות ארגוניות , ובעיקר מתאמץ לסייע לאחרים לברר יחד עמו את דרך פעולתם שלהם , תוך שהוא קשוב להם ומושקע עמם בפיתוח המחשבה ביחס לפעילות המתבצעת . בהקשר זה חזר ועלה , בייחוד בפסיכואנליזה , המושג "נייטרליות מקצועית . " כפי שמבהירה קלנר , ( 2002 ) מושג זה נתפס כעקרון מנחה , וזאת למרות שפרויד עצמו לא השתמש בו כלל אלא במובן של המלצה לשמור על קור רוח במפגש המקצועי . כפי שמציין גם שטיין , ( 2003 ) המסתייג מהפעלה מוגזמת של נייטרליות מקצועית , בעבודה עם מקבל הסיוע חשוב להימנע הן מפיתוי והן מעמדה של דחייה . אך לדעתנו במפגש המקצועי נדרש גם לפעול כ " אחר , " ולא על יסוד הזדהות או התחברות דמיונית , גם אם יש בה כדי להציע משהו מנחם , קרוב ומלבב . אחרות זו ניתן לכונן על ידי פיתוח דיסקורס שהוא מחוץ

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא