|
|
עמוד:13
" אבל אני בטוח שבאת בגלל סיבה מסוימת . " " אה , אני מבין - אשתי שלחה אותי . " " אה , אני מבין . " ( אבל האם אני באמת מבין ? לפי שעה , הדבר היחיד שברור לי הוא שלא התגלו לי פרטים נוספים מאז התבקשתי , בפתק תמציתי מרופאו , לקבל את הפציינט הזה - בעלה של חולת דלקת ריאות שבה טיפל . "זה שייך יותר לתחום שלך , " הוא אמר ) " הרופא שלך בטח חשב שאתה זקוק לעזרתי . מדוע ? " " איך אני יכול לדעת ? האם הוא לא ציין את הדברים בפתק שהוא צירף ? " " אני חושב שהוא ציפה שאתה תספר לי על כך בעצמך , אם כי עד כה לא סיפרת לי דבר . " ( טעות - הבנתי אותה עוד לפני שסיימתי את המשפט . נשענתי אחורה והמתנתי . הוא הביט בי בחזרה והמתין לשמוע עוד , על פניו נסוכה הבעה בלתי מוטרדת . באותה העת חשבתי לעצמי שלא נוכל להמשיך לשבת בשקט , אבל לא יכולתי לחשוב על שום חלופה אחרת . ככל שעבר הזמן כך הרגשתי שחל שינוי כלשהו ושהפגישה הפכה למעין מלחמת רצונות . ואולם , מן הראוי שנשאל מה הוא "רצון . " מה פרויד אומר על כך ? או מלאני קליין ? אברהם ? ואולי פרנצי (? " האם היית מעדיף שאלך עכשיו , דוקטור ? " " בבקשה , אם אתה לא רוצה להישאר , או " ... ( לא גמרתי את המשפט ) " או מה , דוקטור ? " ) Bion , 1992 , pp . 364-365 ( מה שמשתמע מהקטע המצוטט לעיל ( גם אם ביון רצה להדגיש דבר מה אחר ) הוא שיש טעם למקד את תשומת לבנו בחלקים ראשוניים במפגש הטיפולי או הייעוצי , אשר אינם זוכים לתשומת לב ראויה . מתואר כאן היטב המאבק בין רצון המטפל לא לנקוט עמדה כביכול , להיות פסיבי כביכול , לא יודע כביכול , תמים ו"נקי" כביכול , לבין המניפולציה הנגדית של המטופל - ספק תמים , לא יודע ולא מבין , ספק שוקל כל מילה ושתיקה בקפדנות . כפי שרמז ביון בעצם הבאת המושג " רצון , " הפסיכואנליטיקאי נדחף מכיסאו הניטרלי כביכול אל הזירה של מאבק הרצונות בין שניהם . אנחנו יכולים רק לדמיין שאילו היה המשך לפגישה הראשונה הזאת , מאבק הרצונות המתואר כאן היה בא לידי ביטוי , וסופו להיות חלק מהתמות המרכזיות בטיפול . הדוגמה שהובאה כאן איננה שאולה מעולם הייעוץ הארגוני , אך יש קווים מקבילים רבים בין הייעוץ לטיפול - בוודאי בעבור יועצים שמשתייכים לאסכולות הפסיכואנליטיות . האם חילופי הדברים שצוטטו כאן הם בהגדרה של " דיבור קטן ? " על פניו , מה שאנו רואים כאן נדמה כהפך הגמור . זו צלילה ישירה לתוך עולם הרגשות או הכוחות המנטליים של המטופל הפוטנציאלי . אין כאן " דיבור קטן . " יש דיבור שמראהו תמים , אבל הוא בוודאי ישמש את ביון כחומר דיאגנוסטי ממעלה ראשונה . אך מה יקרה בפגישות הבאות ? האם גם בהן תחל השיחה היישר בעניין המרכזי או שמא יתפתח "דיבור קטן" עד אשר המטופל והמטפל יתפסו כל אחד את מקומו בחדר ? על סגולות "הדיבור הקטן" כעת עלינו לגשת למשימה הבאה שלנו : לברר מהו , ”small-talk " ומתי , אם בכלל , הוא נעשה - ”middle-talk " דיבור שכבר איננו מנותק מהייעוץ , מהמשימה הראשונית של היועץ בפגישה , אבל
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|