|
|
עמוד:12
מסע בחירות שהתבסס על התקפה מכוונת נגד קבוצה אוזרת , שלפי דעתן שולטת יתר על המידה על עניינים היקרים להן . מצד שלישי , ניתן למנות 10 מנדטים של המפלגות הערביות , שבין קומוניזם ללאומנות ערבית , השוללות מן היסוד את ישראל כמדינה יהודית . נמצא שיש בכנסת הנוכחית 50 חברי כנסת , המייצגים יותר מארבעים אחוז מקולות הבוחרים , אשר מנותקים במישור העקרוני מעיצוב דמותה של מדינת ישראל ברמה הממלכתית . מנגד , קיבלה ה"ציונות" החלולה שהציעו מפלגותיהם של ברק ונתניהו 45 מנדטים בלבד . המפלגות הנותרות היו מושכות עוד פחות , והשיגו תוצאות בהתאם . כך , אם כן , מצטיירת הדמוקרטיה הישראלית בפתיחת היובל השני שלה : מדינה שבה חלקים גדולים מן הציבור מצהירים על התנערותם מסדר היום הלאומי לטובת העניין הסקטוריאלי , ומנגד מי שאמור להגן על הסדר הקיים - דהיינו המפלגות המציגות את עצמן כמועמדות ראויות להנהיג את המדינה - משמיעות קול רפה , אינן מסוגלות לנסח מצע פוליטי מושך , ואנשיהן נראים כמי שאינם מאמינים אפילו לעצמם . על מנת להפיח מחדש חיים בפוליטיקה הישראלית , נדרש מאמץ משולב : מאמץ של הרוח הפוליטית , שרק על ידיו ניתן להשיב את האידיאלים הלאומיים למרכז השיח הפוליטי ; ומאמץ של הגוף הפוליטי , כלומר , נטישת השיטה האלקטורלית הקיימת לטובת שיטה שתשיב הן את הכבוד והן את הסמכות לכנסת . אופיר העברי , בשם העורכים אלול התשנ"ט / אוגוסט 999 ו
|
|