|
|
עמוד:10
מכתבי ם מוציאים את הנשמה ^ יצד ראוי לה שתיראה מדינת ישראל ? ^ תוך כדי קריאת אסופת המאמרים העשירה ומעוררת המחשבה שפרסמתם תחת הכותרת "מדינת היהודים : היובל הבא " ( תכלת , 6 חורף התשנ " ט 999 / ו ) נזכרתי במשל העממי על היהודי שאינו מרוצה כלל מנשמתו . היא מהודקת מדי ולוחצת , היא אינה מתאימה למקומה ; בקיצור , הוא אינו מסוגל להסתדר איתה ופונה בטענות אל הבורא . לפתע , הוא "משוגר " אל המחסן השמימי , ושם נאמר לו : "זמנך בידך , הסתכל מסביב ובחר לך איזו נשמה שתחפוץ . " ובכן , היהודי מבלה את כל היום במדידת נשמות מכל הגדלים , הצורות והגוונים . לבסוף הוא מכריז : "מצאתי ! את הנשמה הזאת אני רוצה . " מיד באה התגובה : "הרי זו היא נשמתך . " בחיפוש המורכב אחר נשמתה של ישראל , עם כל השאלות הנוקבות הנלוות אליו ( דתית ? חילונית ? ציונית ? פוסט ציונית , (? משל פשוט זה נושא עמו מסר עמוק . רבים מן האינטלקטואלים השמאלנים בישראל השילו מעליהם את הנשמה היהודית הנראית להם מיושנת , מצמצמת ומעיקה . חלק מהם ממהרים להתאים לעצמם נשמות מהודרות יותר הנושאות את התווית "תוצרת ארצות הברית , " "תוצרת המזרח הרחוק" או תוצרת מקום אחר . כאשר יסודות ההנאה והסיפוק המיידי הם גורמי דחף חזקים כל כך בחברה המודרנית , המאמץ המייגע להשגת שלמות ויושרה , ולגילוי "האני האמיתי , " יכול להיראות כדבר כמעט זר - אך בה בעת רבים הם המוציאים סכומי עתק על טיפול נפשי בדיוק בשל צורך זה . בסוף היום , היהודי במשל מגלה שאותה נשמה שביקש להשליך מעליו בשל היותה טרחנית ולא אפנתית היא הנשמה שברור בה בחפץ לב בשל היותה חדשה ורעננה ומשום שחש שהיא הולמת אותו ביותר . כמה זמן יחלוף עד שנכיר בכך שהחיפוש אחר נשמות זרות , שקורצו מחומר לא יהודי , נידון לאכזבה , או אף גרוע מכך ? ג ' ודי מונטאגו ירושלים דקדנס תרבות * ברצוני להציג את תגובתי האישית לרב השיח על עתידה של המדינה היהודית . בניגוד גמור לתפישתו של בנימין זאב הרצל ובניגוד גמור לתפישת דוד בן גוריון , אך גם בשוני רב מתפישת אחד העם , אני סבור שאיכות קיומה של מדינת ישראל
|
|