|
|
עמוד:4
נוסף על כך , גם כשהוא עטוי במחלצותיו הניאו שמרניות , השמאל במערב אינו מצליח לזכות באמונו של רוב מוחלט מן הבוחרים : בכל המדינות הללו לא הצליח השמאל להשיג אפילו 50 % מהקולות . אך אין בכל האמור כדי ללמד שמצב השמרנים בכי טוב . לאמיתו של דבר ההפך הוא הנכון . אם השמאל במצבו העלוב כל כך מבחינה אידיאולוגית ופוליטית מצליח לנצח , ואם השמרנים , למרות ניצחונם הרעיוני ולמרות תמיכתו של רוב הציבור , אינם מצליחים לעשות כן , הריהם מצויים בבעיה חמורה . המחדל של השמרנים הוא צדו השני של מטבע הכישלון של השמאל : השמאל הכיר בכישלונו במאבק הגדול של אתמול , והכריע בעד תפנית חדה ובעד אימוץ זהות חדשה לקראת המאבקים העתידיים . השמרנים , לעומתו , מעדיפים לנוח על זרי הדפנה , ואינם רואים כי מערכה חדשה עומדת בפתח . מצבה העגום של השמרנות הפוליטית הוא בעיקר פרי ידיה שלה . הפוליטיקה השמרנית מתמקדת היום בכלכלה , אך לא תמיד היה הדבר כך . התורה הכלכלית של תאצ'ר , רייגן ושכמותם הייתה רק מרכיב אחד מתוך תפישת עולם רחבה בהרבה , שהאוחזים בה גרסו , בין היתר , כי בדמוקרטיה ראוי להניח לפרט את השליטה בחינוך , בתרבות , ובכל תחום אחר של חייו - ואין לדרוש ממנו כי יתאים את עצמו לדפוס שקבעו המדינה או מוסדותיה ; הם האמינו גם שחופש הפרט והחברה המתוקנת לא יוכלו להתקיים לאורך זמן ללא אבני היסוד המקיימות קהילה - ערכי מוסר שהם נחלת הכלל , מסורת תרבותית חיה וחיזוק מעמד המשפחה ; וחייבו מדיניות חוץ ניצית כלפי משטרי עריצות בכלל והקומוניזם בפרט . המדיניות השמרנית בנושאי חוץ וחברה נראית מנותקת מן המדיניות הכלכלית רק אם בוחרים לשכוח את המצע הרעיוני המשותף למדיניות החוץ של השמאל , לאידיאלים החברתיים שלו ולמדיניות הכלכלית ההרסנית של שנות השישים והשבעים . רק לפני עשרים שנה העמדות שמשלו בכיפה בפוליטיקה ובדעת הקהל במערב היו פייסנות כלפי משטרי עריצות , לעתים עד כדי התרפסות , ואמונה כי הגברת התערבותה של המדינה בחיי הפרט היא הדרך הנכונה לתיקון חוליי החברה . התפישה הכלכלית המקובלת באותה עת תאמה את הגישה המדינית חברתית הזו : ממשלות ויתרו על המאבק במונופולים תעשייתיים או בעריצותם של איגודי העובדים . הן דגלו בשיתוף פעולה עם הגופים הללו , וכאשר גאו כתוצאה מכך האינפלציה והאבטלה חיפשו להן פתרון בדמות הגברת המעורבות הממשלתית והידוק הפיקוח על עסקיו של הפרט .
|
|