|
עמוד:6
תלך עתה בת ישראל השדודה מסמן המשורר כיוון ברור . ' הה בית אם אוהבת / לא אוכל אביאך בטח לשבת / : אם אין לנו ובביתה לא נגורה . ' פירוש הדבר : השאיפה לשוב אל בית המולדת המקורי , כלומר לארץ ישראל , היא חלום רחוק שאינו ניתן למימוש עתה וספק אם יוכל להתממש אי–פעם . לפיכך לא נותר ליהודים שמאסו ברוסיה אלא כיוון אחד : לצאת אל ארצות המערב הדמוקרטיות , ובראשן ארצות הברית , ' שם במקום אור החפש / יזרח על כל בשר יאיר כל נפש . ' שם , במלון האורחים , מבטיח המשורר בשפה רפה , ימתינו עד בוא גאולתם הלאומית האמתית . השיר השלישי , ' עדר אדני , ' שחובר באוקטובר , 1882 אינו מציע שום פתרון מעשי . כל כולו ביטוי של ייאוש מוחלט , בהכריזו כי העם היהודי הגיע למבוי סתום באין לו הכישורים הבסיסיים להוסיף ולהתקיים כישות אחת . חישוקי הזהות שלו אינם יכולים עוד להבטיח את המשך קיומו , וגורלו נגזר להתפוררות ולחיסול : ' לא עם , לא עדה אנחנו , רק – ע › . 'ר בראש השיר הציב גורדון הקדשה : ' לכבוד בעל המחברת " אם אין אני לי , מי לי '"? הלא היא ה'אוטואמנציפציה' של יהודה ליב פינסקר , שאך זה פורסמה . כך הוחרפה נימת הייאוש הבוקעת מן השיר , בבחינת תשובה מרה כלענה לחזונו הלאומי האופטימי של פינסקר , שאומץ באותם ימים בהתלהבות בידי חובבי ציון . אין זה מקרה שאף לא אחד משלושת השירים אינו דבק בפתרון הציוני , אפילו לא כאפשרות מסופקת . היתכנותה של תחייה לאומית יהודית בארץ ישראל בעתיד הקרוב היתה הרחק מעבר לאופק הציפיות של המשורר , כפי שהסביר זאת במפורש בשני מאמרים שפרסם זה אחר זה באפריל , 1882 ' גאולתנו ופדות נפשנו' ו'עזרה ועזרא . ' הוא העמיד בהם לבחינה את הרעיון שנולד באותם ימים בחוגי חיבת ציון ברוסיה לשלוח מתיישבים לארץ ישראל , ושילם לו מס שפתיים בהצהירו כי היציאה לארץ ישראל קדושה היא וכל אחד מחויב לתמוך בה ולתרום למימושה בבחינת אתחלתא דגאולה ; אולם בפועל , הבהיר , גם אם תימצא הדרך להתגבר על המכשולים הפוליטיים , הכלכליים והאחרים , אין תועלת ממשית ברעיון זה כל עוד לא יעברו המוני בית ישראל תהליך ארוך שנים של הכשרה חינוכית לאומית לקראת הגאולה , ולא – תיהפך ארץ ישראל לעוד אחת מארצות הגלות . הוא אף נקב במפורש במשך הזמן הנחוץ לאותו תהליך של הכשרה רוחנית – שניים או שלושה דורות , שפירושם המעשי היה דחיית העלייה עצמה לערפילי העתיד הרחוק והפיכתה לעניין תאורטי בלבד . אכן , אדם מפוכח , ראליסטי ופרקטי כגורדון , הנטוע כל כולו בחברה הרוסית , לא היה יכול לחזות באותה העת דרך להפוך את הכיסופים הרומנטיים אל המולדת ההיסטורית למציאות או לתכנית פעולה פוליטית מעשית . קוראיו מקרב חובבי ציון זיהו היטב את עמדתו זו מעבר לרטוריקה הלאומית הבלתי מחייבת שכיסתה אותה . זה היה אחד הנימוקים שהועלו נגד גורדון בוויכוח שהותנע עם פרסום מהדורת היובל של שיריו , 1884–ב והתנהל . 14 יהודה ליב גורדון [ חתום : , [* * * ' גאולתנו ופדות נפשנו , ' המליץ , , 3 . 4 . 1882 טורים ; 216-209 ' עזרה ועזרא , ' שם , , 18 . 4 . 1882 טורים . 239-233 המאמר הראשון פורסם , בוודאי לא במקרה , בגיליון ערב פסח .
|
|