|
|
עמוד:10
ובתיאטרון . מאז קום המדינה השכילו אנשי רוח ישראליים לבסס היטב את תפיסותיהם המדיניות והלאומיות בספרות ענפה ומוכשרת . השוליים הקיצוניים של אתמול הם הזרם המרכזי של ההווה , ולא משום שדעותיהם התרככו או התמתנו , אלא מפני שהם היטיבו להסבירן ולייצגן מעל כל במה . עמוס עוז , א"ב יהושע , ס' יזהר ורבים אחרים נחשבים כיום , ובצדק , לאנשי הרוח האמיתיים והאותנטיים של המדינה . קשה עד מאוד להתווכח עם תוצאות בשטח . מאות הצגות , אין סוף ספרים ותקליטים המייצגים כולם אותה דרך מדינית ולאומית היו המקור היחיד להרוויית צימאונו של הציבור - צימאון רוחני שרק הולך וגובר . ובאין מענה אחר , הנפש מסתפקת בתחליפים . היא שותה ורווה מי תרעלה ואין מוחה ומצפצף . הבתים שקמו במרוצת השנים בקריית ארבע או בשילה לא סיפקו ולו גם מעט נחמה לנפש העייפה . הבתים שכנעו את המשוכנעים ורק גרמו להעמקת הפער , שכן הם נראו , ועדיין נראים , מנוכרים ולא מתאימים , פנטזיות פנאטיות של ציבור השוגה באשליות מסוכנות , ציבור שדרכו מוכתבת על ידי צו אלוהי עמום או על ידי רגשות אפלים שאין להם מקום במדינת ישראל המודרנית . איפה כתוב שצריך לגור בשטחים ? מי אמר שטוב למות בעד ארצנו ? למה קברי אבות עדיפים על קברי בנים ? דומה שתשובות רציניות לשאלות אלו לא נכתבו מעולם בשפה מודרנית ובהירה . בני הישיבות משרתים בצבא , מלאים מוטיבציה וחדורים באידיאלים , אבל מעולם לא קראנו ספר שנכתב על ידי מי מהם . אילו הלכו לתיאטרון היה מתחוור להם שגם הצגה מעולם לא נכתבה בארץ מתוך ראיית עולם הדומה לשלהם , שלא לדבר על קולנוע . התפיסה היהודית הגלותית הקלאסית חיבבה למדי את הגטו שחיה בו . הוא גונן עליה מהשפעות הגויים ומהעולם החיצון , הוא דאג שבני הקהילה יישארו בה ולא ילכו לרעות בשדות זרים . מסתבר שהגטו , יחד עם יהודי אירופה " , עשה עלייה " ומצא במהירות את מקומו גם בארץ . הדתיים הלאומיים הקימו יישובים וישיבות , העמידו בנים ובנות , פרו ורבו . גם אם הם גרים בעיר , משרתים בצבא כמו כולם ועובדים בבנק , רובם ככולם עדיין חיים בגטו - גטו רוחני תרבותי . הגטו מעולם לא אילץ אותם להתמודד עם הדרישות הרוחניות הגבוהות שהעמידו עמיתיהם למדינה ויריביהם למחשבה . בגטו היה חמים ונעים , בטוח ונחמד . בגטו אין צורך להצטדק או להסביר , אין צורך להפרות את המחשבה ולסער את המוחות , אין רצון או פנאי לכתוב ספרים או להעלות הצגות . והיום הדברים קורסים . קריסה ששורשיה נטועים במדיניות הרבנית הנוכחית שנותרה גלותית כבעבר , מדיניות הדוגלת בגישה שעדיף להישאר ספונים בין קירות הישיבה , או לכל היותר בין קירות הבנק או בית החולים , בסביבה מגוננת ותומכת , ולא להיחשף לתרבות ה " חילונית . " בכל אשר תפנה תגלה חובשי כיפות , פעמים רבות בצמרת , אפילו בצבא , שיא החומר והגשמיות . מנופפים הרבנים הציוניים בבניהם המוכשרים , עורכים עצרת בכיכר ומצדיעים : "הנה מיטתו שלשלמה , שישים גיבורים סביב לה , כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה . " אנו איננו מפחדים , אנו חיים בשלום עם השמאל
|
|