|
|
עמוד:י
היישובית בארץ מכורתי' ( שמ' א' עמי . ( 6 אחת הסגולות העיקריות של הרצל כמנהיג היא בכך שיהוא מאמין בעמ' הרבה להוקיר אותו ולהאמין בסגולותיו הטובות והיעילות . החלק על ה"אגודות המקומיות" ( שבמדינת היהודים ) חדור הוקרה לעם ואמונה בו' ( בנימין זאב הרצל' דמותו ודרכו , חזונו ופועלו' תרצ"ד' בתוך 'בנימין זאב הרצל / ר"ג ' 1968 עמ' . ( 35 ובצורה בולטת יותר מובעת גישה זו בניסיונו הכולל הראשון לתאר את התנועה הציונית כמלוא היקפה ולחשוף את שורשיה - 'ספר הציונות' ( ת"א תרצ"ט ) ' שדינור עצמו כתב בו את המבואות וליקט את המקורות לתקופה שהוא כינה אותה בשם 'מבשרי הציונות' ' הוא פרק הזמן ש'מימי כשלונה של התנועה השבתאית' ועד לימיו של נפוליאון . במבואו הכולל ל'ספר הציונות' מונה דינור את עקרונותיה של התנועה : 'עקרונה של התפיסה הציונית של המציאות היהודית היה - ש ל י ל ת הגלות . שלילה זו היא יסודה הראשון של האידיאולוגיה הציונית' ( שמ' עמ' יב . ( יסודה השני הוא ביחס החדש אל העבר : 'אוצר הירושה של הזכרונות המשותפים לאישי האומה' ממלא לא רק תפקיד פאסיבי כ'בסיםה של הכרת אישי האומה באחדותם ; 'התרבותית היםטורית הוא משמש ראשית כול יסוד ל'הרגשת אחדות הגורל המיועדת לאישי האומה' ומהווה את הרקע ל'הסכמתם הפעילה להמשיך בחיים ; 'משותפים הוא מפעיל את רצונם המשותף של אישי האומה 'להשתמש בנחלת העבר בשלמותה' והוא גם מכשיר את כוח ליכודם לשם הגשמת 'מפעלים גדולים בכוחות . 'משותפים 'בהכרת ההיסטוריה הישראלית לפי טבעה ומהותה גלומה כבר חיוניותם של הקשרים ההיסטוריים שבין העם וארצו' ( שם' עמ' יג . ( והעיקר השלישי שבאידיאולוגיה הציונית היא ההנחה' 'שהיסוד המכריע בגורלו של העם הוא רצון החיים שלו . הציונות היתה חדורה אמונה גדולה בכוחות החברה' ( שם' עמ' יד . ( אולם לא פחות חשובה גם דרך הפעולה הציונית' שכן' כפי שמדגיש דינור' 'האידיאולוגיה הציונית לא היתה מעולם אידיאולוגיה עיונית גרידא . פניה היו תמיד מכוונים אל העם . ראשית שאיפותיה היתה לכבוש לה "דרך לעם" ' למצוא לה נתיבות ללבות ההמונים' להיות לנחלת רבים' ( שם' עמ' ט . 0 על יסוד עקרונות אלה תיאר גם את דמותם של כמה מראשי תנועת התחייה : א . בךיהודה' י . ל . פינםקר' צ . ה . שפירא' 'הנדיב הידוע' ' ביאליק' צ'לנוב' ברל מפלסי' ) דרך' ' ת"א תש"ז . ( סיכום משנתו הלאומית של דינור מצוי במאמרו ה נס של ישראל " " ' תקומת ויסודותיו ההיסטוריים' ' שנתפרסם במאסף 'שיבת ציון' ( כרך א' ירושלים תש"י . ( דינור חוזר ומדגיש את רציפות תודעת הקשר לארץ ישראל ותקוות הגאולה' שהוא מכנה 'הריאליות שבחזון המדינה' ' עוכר אל 'החיוניות שבמרד בגלות' ' שראשיתו כבר במאבקי היהודים לאמאנציפאציה' אולם הפך ל'מיפנה מכריע בכל תולדות ישראל' עם תקומתה של תנועת 'חיבת . 'ציון ה'מרד בגלות' עובר כחוט השני ממחשבתם של 'חובבי ציון' אל הרצל' שהחדיר לחוגים רחבים בעם את ההכרה בהכרחיותה של מדינת היהודים' ובדרך זו הכניס בלבבות גם את הביטחון כי 'חיה נחיה כבני חורין בארץ ישראל' ' וגם את הרגשת הכוח
|
|