|
|
עמוד:12
בעלי הברית . כך נמצאים בעלי הברית מאוחדים ממילא , והם יוצרים יחידה הנבדלת ( לצורכי הברית ) מאלה שמהם נכרתו ונבדלו . אכן , הצורך וההכרח להשתמש בדרך העקיפין , לציין את הקשר דווקא באמצעות היפוכו - הכריתה - אמנם באים מעולם מושגים מיוחד , אך הדבר אינו קשור בתפיסה מיוחדת של מושג הברית דווקא , אלא יסודו בתחומה של הלשון עצמה , כמו שנבאר להלן . . 3 גם באשר לדרך הציון של זכויות הקניין השונות והדרכים ליצירתן ולהעברתן , אנו מוצאים תופעה זו של שימוש במונחים המתארים את ניתוקו של הנכס מבעל הזכות הראשון לשם ציון העברתה של הזכות בו לאחר הרוכש אותה . הדבר בולט מיד לעין בלשונות הקידושין : "הרי את מקודשת ( כלומר : נבדלת , ע"ע "קדש (" , "לי "הרי את מיוחדת לי " 5 וחברותיהן , אך כך הם פני הדברים גם בלשון "רשות קנה" , " נתן" , " , " "מכר שבר" , " . " אכן , השימוש במושגי הניתוק לשם הגדרת הקניין נראה מובן יותר מן השימוש בהם לשם הגדרת ההסכם והברית . נראה שהסיבה לכך היא שבדיני הקניין אנו עוסקים לרוב בחפצים מוחשיים , העוברים מיד אל יד , וכדבריו של ר ' יוסף אבן מיגאש : שמן הידוע , שהדבר שהוא ברשות בעליו והוא קנוי לו אינו נעתק לרשות קונה אחר אלא אם כן הסכימו בעליו הראשונים לעקור קנייתם ממנו ולהקנותו אל זה הקונה השני . לשונות העקירה והניתוק וההעברה בולטות ביותר בניסוח זה של ר " י מיגאש . וכעין זה כתב גם פרופ' ג' טדסקי : המונח הלטיני להעברה allienation ( ניכור , התנכרות ) מבליט יפה שהעברה הופכת את הזכות המועברת לזכותו של הזולת , ולכן נעשה המעביר זר לזכות שהעביר , כמוהו ככל אדם שמעולם לא היה זכאי . אף שכאן מודגש ניתוקו של הבעלים לשעבר מן הנכס , ולא ניתוקו של הנכס מן הבעלים , מכל מקום הניתוק הוא הצד השווה שבהם . יש להסמיך לכאן גם את דבריו של פרופ ' טדסקי , שנאמרו לעניין אחר : מבחינה פילוסופית הקניין הוא כעין חיקוי לזכות האדם על גופו , שהוא מושג יותר פנימי וטבעי , והקניין הוא כעין הרחבת האישיות , על ידי סיפוח חלקים מן העולם 8 החיצוני . גם על ידי הברית , הנכרתת בין כמה צדדים , מקבל כל צד זהות שונה ונבדלת מזהותם של אלה שבהם ועמהם היה קשור קודם לכן , עובר למעשה הברית , מתוך שהוא מתאחד עם 9 בעלי הברית . הניתוק מן הקבוצה הישנה והאיחוד עם הקבוצה החדשה באין כאחד . במובן מסוים , נשואי העסקה בברית הם הצדדים לה עצמם . . 4 בגלל הדמיון בתפיסתן של שתי העסקות הללו , הקניין והחיוב - הן מן הבחינה המהותית של תוצאתן , בהשקפתו של המשפט העברי , והן מבחינת דרך פעולתן , כפי שהוצגה לעיל - לשונות רבות של קניין משמשות גם לשונות של התחייבות . הואיל וההבחנה בין לשון קניין ללשון חיוב נעשית לעתים לפי ההקשר והדבק הדברים ולפי מיטב שיקול הדעת , ייתכן שלא תמיד העניין בהיר ומבורר כל צורכו , וייתכן שינוי בסיווגם של המקורות לפי הבנתו של המעיין . בין כך ובין כך , גם אם אפשר לחלוק על פירושו או על
|
|