|
|
עמוד:7
מבוא " שוב המקרא על פי פשוטו יש במקרא פסוקים רבים הסותרים זה את זה או החוזרים זה על זה . וכבר למדנו מתורתם של החכמים את הדרך של יישוב הסתירות והסבר הכפילויות . וכך אמרו חכמים : שני כתובים המכחישים זה את זה , עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם . וכאשר פרשה חוזרת על מה שכבר נאמר בפרשה אחרת , לא 1 נשנית פרשה זו אלא בשביל מה שנתחדש בה . בדרכים האלה וכיוצא באלה הלכו אחר כך המפרשים הראשונים והאחרונים , וברוב המקומות עלה בידם למצוא יישוב או הסבר שהדעת מתיישבת בו . אולם אף על פי שהסתירה או הכפילות נתיישבה בדרכים אלה , פשוטו של המקרא לא נתיישב בהן . שהרי כל המבקש לפרש את המקרא על פי פשוטו חייב לצאת מן ההנחה ש"דיברה תורה כלשון בני . "אדם ואין דרכם של בני אדם לומר דברים הסותרים זה את זה על פי משמע לשונם - אפילו יעלה בידי השומע ליישב אותם בדרך זו או אחרת . כמו כן אין דרכם של בני אדם לומר דבר אחד שתי פעמים - אפילו נוסף בפעם השנייה דבר שעדיין לא נאמר בפעם הראשונה . משום כך אין הפרשן יוצא ידי חובת הביאור על ידי עצם יישוב הסתירה או הסבר הכפילות . אלא עליו לבאר תחילה מה ראתה תורה לומר דברים שנראה ממשמע לשונם כאילו הם סותרים זה לזה או חוזרים זה על זה ; ורק אחר כך הוא יכול לנסות ליישב את הסתירה או להסביר את הכפילות . וגם בעניין זה יכולים אנחנו ללמוד מתורתם של החכמים . ולא עוד , אלא שחכמים האירו את עינינו בנושא זה כבר בשער הכניסה של התורה . שהרי למדו מחילופי ו . שני כתובים המכחישים - תורת כהנים דיבורא דנדבה פרק א ב , מהד ' פינקלשטיין עמ ' ; 9 מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא בא פרשה ד , מהד' הורוויץ-רבין עמ' ; 13 ועוד . פרשה שנשנית בשביל דברים שנתחדשו בה - רש '' י שמות י"ג , ה , ר'ה "את העבדה ;" רש " י במדבר ה י , ו , ד'ה " ; "למעל ועוד .
|
|