|
|
עמוד:11
בשילוב בין שני היסודות הללו מוצאים אנו שתי סוגיות , שליוו את ההגות היהודית ואת תהליך היצירה התורנית על כל דורותיה : [ א ] הקבלה והחידוש - מהו מקור הלגיטימיות של החידוש ומה מהותו ? מה מעמדו של החידוש לפני שהתחדש ? מה מעמדו של החידוש ביחס למסורת ? [ ב ] המחלוקת - מה מעמדם של חילוקי הדעות בהלכה ? כיצד ייתכן ש ' אלו ואלו דברי אלהים חיים ?' מה מעמדם של חידושי התורה שלא נתקבלו ? הקביעה שחידושיו של רבי עקיבא הם 'הלכה למשה , 'מסיני והטענה הידועה ש'אלו ואלו דברי אלהים חיים' הן ודאי פרדוקסליות , ועמדות שונות הוצגו במשך הדורות כדי להתמודד עם סוגיות אלו . אולם כל ניסיון לפשט את הפרדוקס על ידי שלילת בכוונה . ניתן להבין , שנתיישבה דעתו מפני שהיה ברור לו שיקבל דברים אלה , או מפני שבצורה פרדוקסלית אלו הם דברי משה , למרות שיחודשו מאוחר יותר . . 6 נדמה לי , שניתן להשוות שאלות אלו לבעייתו של הפילוסוף , המעמיד את עולם האידיאות אל מול העולם הריאלי , עולם התופעות , ורואה בעולם הקונקרטי שתי תופעות המצריכות הסבר : התנועה והריבוי . גם איש ההלכה עומד בפני שתי תופעות הדורשות הסבר : החידוש והמחלוקת . . 7 בעבודה זו ננסה לעמוד על היבטים שונים בתפיסת החידוש ועל מעמדו מול המסורת , אולם לדיון זה שני ממדים שונים . הממד הראשון , הפנימי , בו באות לידי עימות קונספציות הגותיות שונות בתוך המחנה , שמקורן מצוי , כפי הנראה , כבר אצל חז"ל . הממד השני הוא המאבק עם גישות מחוץ למחנה , שהביאו לכך , שלפעמים העמדות עוצבו או אף עוותו בעקבות לחץ הוויכוח . מתרחש כאן תהליך גומלין מסובך , המוסיף רובד פולמוסי לשאלות התוכניות . דוגמה בולטת להשפעת הפולמוס נמצא בספרות הגאונים על רקע הוויכוח עם הקראים . מצויה אצלם אידיאולוגיה המנסה להציג את התורה שבעל פה כמבוססת על מסורת בלתי נפסקת , שלא שלטה עליה שכחה ושאין בה חידוש . ראה מאמרו של יעקב בלידשטיין , 'רעיון תורה שבעל פה ותולדותיו באיגרת רב שרירא גאון , ' דעת , 4 חורף תש '' ם עמ ' . 16-5 לפי דעתו של רב שרירא גאון , הדורות המאותרים כתבו דברים שהיו ידועים לראשונים , אלא שאלו לא ראו לנכון לכתוב אותם ( ראה איגרת רב שרירא גאון , מהד' ב " מ לוין , מהד' צילום , ירושלים תשל '' ב עמ ' , 9 וניתוחו של בלידשטיין שם עמ ' : ( 15-14 "הוייא דאביי ורבא לא מדעתייהו הוו , אלא כולהון נהירין . "לראשונים כפי שבלידשטיין הסביר , טען רב שרירא גאון , שההבחנה בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה נעוצה בקדושת הניסוח שבתורה שבכתב . והשווה דברי רבינו חננאל ( אוצה"ג סוכה עמ' 95 ס ' רס"ה , ופירושו לסוכה מה ע '' ב : ( "ללמדך המסורת שהיה בידם בדברי אביי ורבא , וכך היה בידי הראשונים בקבלה הלכה למשה מסיני ואינם . "דבריהם גישה עקרונית דומה מצויה במשנתו של רס '' ג על המקור של המצוות השמעיות ( ראה משה צוקר , 'קטעים מכתאב תחציל אלשראיע אלסמעיה , 'ג"לרס תרביץ , שנה מא תשל"ב ( להלן [ קטע , ([ עמ ' . ( 410-373 הקראים ביקרו את רס '' ג על חוסר העקביות , לכאורה , המצוייה במשנתו . מחד , הוא שולל את הסמכות המשפטית של השימוש בהקש ; מאידך , הוא מחזיק בדברי חכמי התלמוד , הבנויים על המידות שהתורה נדרשת בהן , דהיינו על ההקש . הגאון התייחס לבעיה זו בראש פירושו לס' ויקרא ( עיין צוקר ,
|
|