מבוא

עמוד:11

אל תוך היצירה ודרך כך אל תוך העולם המגולם בה , עולם שעבר ואיננו עוד , עולמם של המתים . ואולם , מארג התמות הרומנטיות אינו עומד בפני עצמו אלא הוא נטוע כולו בתוך קורפוס ספרותי מודרניסטי . הסיפורת הארס פואטית של עגנון - כמו שאר יצירתו - היא סיפורת מודרניסטית גם בדרכי עיצובה וגם בעולמה הרעיוני , התרבותי , האידיאולוגי , הפוליטי . התמות הרומנטיות בדבר האמנות והאמן מעומתות תדיר עם ספקות מודרניסטיים החותרים תחתיהן ומערערים אותן ; התפיסות המודרניסטיות , המופיעות במקביל לאלו הרומנטיות , מציעות הבנות שונות לחלוטין של המציאות המתוארת . ועם זאת , הערעור המודרניסטי לעולם אינו מצליח להיפטר מן המחשבה הרומנטית . הדיונים ביצירות חוזרים ומאירים את הזרימה המתמדת , בלא פתרון ובלא הכרעה , בין התפיסות הרומנטיות של מעשה היצירה לבין ההבנות המודרניסטיות הסותרות אותן . השאלות הגדולות בדבר מעשה היצירה נותרות בעינן , אבל ההתמודדויות עמן מציעות לא רק תשובות שונות אלא גם פרספקטיבות מתחלפות . לעתים הפרספקטיבה ממוקדת בהתנגשות עצמה , במתח הלא פתור בין התפיסות הרומנטיות לאלו המודרניסטיות ; לעתים הפרספקטיבה מסמיכה את שאלות היצירה לסוגיות לאומיות כבדות משקל , שעניינן אובדנו של העולם היהודי המסורתי במזרח אירופה ויצירתה של זהות לאומית חדשה בארץ ישראל ; ולעתים הפרספקטיבה מובילה להתבוננות פסיכולוגית בתהליכי הנפש המורכבים של האמן היוצר , התבוננות הקושרת את נפתולי היצירה בתהליכים של הדחקה , במצבים של דכאון , במשברים של זהות מינית . הקריאה ביצירותיו הארס פואטיות של עגנון מצביעה אפוא גם על רצף - בהתמודדות החוזרת ונשנית עם תמות רומנטיות בדבר האמן והאמנות - וגם על ריבוי וגיוון , בהקשרים ובאופנים שבהם תמות רומנטיות אלו משולבות בתפיסות מודרניסטיות שונות ומעומתות עמן . ועם זאת , בתוך הרצף והגיוון הללו מצטייר קו ברור אחד של התפתחות . החל מסוף שנות השלושים , עם פרסום "חוש הריח" ואורח נטה ללון , האובדן המוביל ליצירה מזוהה עם חורבנו ההיסטורי של העולם היהודי המסורתי במזרח אירופה . מעשה היצירה הוא בבחינת תגובה של האמן על החלל הלאומי , הדתי והתרבותי שנותר לאחר ירידתו - ולבסוף היעלמו - של אוהו עולם היסטורי , שהוא גם עולם הילדות האהוב . בהעמדתה של זיקה לא נפרדת בין מעשה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא