|
|
עמוד:12
הורשו לרכוש קרקעות , פיתחו את החקלאות והקימו מפעלי תעשייה ובנקים . הבריטים הרשו להם להקים מאות יישובים חדשים , בהם כמה ערים . הם הקימו מערכת חינוך וצבא ; היתה להם הנהגה פוליטית ומוסדות נבחרים ובעזרת כל אלה ניצחו בסופו של דבר את הערבים , הכול בחסות הבריטים , הכול בעקבות אותה הבטחה מ . 1917 זה סיפור תמוה . הבריטים לא הפיקו תועלת כלכלית משלטונם בארץ ישראל . להיפך : מחירו , בכסף , הביא אותם לשקול מדי פעם לעזוב את הארץ . כיבוש הארץ גם לא הנחיל להם תועלת אסטרטגית , אף כי אחדים מהם האמינו בכך . רבים מראשי הצבא אמרו לעומת זאת שארץ ישראל אינה תורמת דבר לאינטרס האימפריאלי והיו אף שהזהירו כי השלטון בארץ עלול להחליש את בריטניה . הם יכלו לדעת מראש שהם מכניסים את עצמם לסבך מדיני שאין לו מוצא : הנה סיבות טובות שלא לקחת את הארץ . אך ארץ ישראל הצריכה גישה מיוחדת ; מעמדה לא נקבע על פי מיקומה הגיאו פוליטי . כי ארץ ישראל היתה ראשית לכול חוויה רגשית , לא מציאות , כפי שקבע לימים אחד מפקידי הממשל הבריטי " . הבריטים האמינו שבהתייצבם לצד התנועה הציונית הם זוכים בתמיכתו של בעל ברית חזק ורב השפעה . הנה הד לאמונה שהיהודים מניעים את גלגלי ההיסטוריה . זה שילוב מיוחד במינו בין דעות קדומות , המעוגנות באנטישמיות הקלאסית , לבין הערצה רומנטית לארץ התנ"ך ולעמו . למעשה היה העם היהודי חסר אונים ; לא היה לו מה להציע - לבד מדימויו האימתני . סיפורו של השלטון הבריטי בארץ ישראל הוא אפוא בראש ובראשונה סיפורו של מיתוס . הקמת ביתם הלאומי של היהודים אמורה היתה להתבצע בלי לפגוע בערבים . זה היה בלתי אפשרי ; הנה עוד מקסם שווא : שתי תנועות לאומיות מתחרות גיבשו בארץ את זהותן והתקדמו בהתמדה לקראת עימות . כמעט לא היה מקום לפשרה בין הלאומיות הערבית בארץ ישראל לבין הלאומיות היהודית ותומכיה במערב , כתב ההיסטוריון איסא חלאף . החל ב 1917 היו אפוא רק שתי אפשרויות : או שהערבים יביסו את הציונים או שהציונים יביסו אותם . המלחמה בין אלה לאלה היתה בלתי נמנעת . זה סיפור מרתק , אך אף הוא לא תמיד ראוי לתהילה . כי בדומה לעמים אחרים שחוללו מהפכות לאומיות בארצותיהם , נטו גם שני העמים בארץ ישראל להציב את הלאומיות שלהם מעל לערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם ; מנהיג התנועה הערבית הלאומית אף עשה יד אחת עם אדולף היטלי . התנועה הלאומית הערבית הובסה , אך גם האידיאולוגיה הציונית התגלתה במידה רבה בפיקציה : ארץ ישראל לא יכולה להבטיח את קיומו של העם היהודי . הבריטים נקלעו בין אלה לאלה . הנציב העליון ארתור ווקופ המשיל את עצמו לאותו לוליין בזירת הקרקס המנסה לרכוב בעת ובעונה אחת על שני סוסים . אחד מהשניים דוהר מהר מדי , השני לאט מדי . זמן מה נאחזו בתקווה ליצור בארץ זהות אחת , מקומית , משותפת ליהודים ולערבים ; בתוך כך אף דיברו על "העם"
|
|