|
|
עמוד:7
מבוא ספרו של אברהם בר חייא' 'הגיון הנפש העצובה / נכתב בערך באותה תקופה שבה נתחברו 'חובות הלבבות' של בחיי אבן פקודה וה'כוזרי' של יהודה הלוי . קדמו להם כבר 'אמונות ודעות' של רב סעדיה גאון ו'מקור חיים' של שלמה אבן גבי רול' אבל קדמו הם להופעתם של 'אמונה רמה' לאברהם אבן דאוד ולכתבי הרמב"ם . כדרכם של הוגי הדעות היהודים מאז פילון ועד הרמן כהן' ראו גם הללו את משימתם בגישור בין המחשבה הפילוסופית הרווחת בעולמם ובין המסורת וההשקפה היהודית , על מנת להוכיח שאין ניגודים יסודיים ביניהן' ולכל אסכולה דרך משלה בביצוע המשימה הזאת , החל בדרך האלי גוריה של פילון . דרכו של אברהם בר חייא היא דרשנית . ואמ נם' אחרי השער הראשון והקצר לערך' משוקע התוכן הפילוסו פי בספרו זה בתוך המסכת הדרשנית' וחשיפתו מחייבת מא מץ מיוחד . וכדאי הוא המאמץ' כי חקירת מחשבתו מגלה הוגה דעות מעניין' לפעמים מקורי ' אף יש שמוצאים אצלו דברים בעלי משמעות לקורא בן ימינו . 1 אחד החידושים העיקריים של אברהם בר חייא הוא' שהיה הראשון לפילוסופים היהודים בימי הביניים שכתבו דבריהם עברית . העברית שלו בהירה וברורה' אם כי משובצת פה ושם חידושים לשוניים , כי לא רק בפילוסופיה אלא בכל מדע ומדע' שעליו כתב סופר רבגוני זה' נאלץ גם לחדש ולהמציא מלים 1 עיין בספרו של ליאון ד . סטיטסקין Judaism and Philosophy ( ניו יורק ( 1960 לד < סבר חשיבותה של מחשבת בר חייא לקורא המודרני .
|
|