|
|
עמוד:11
מבוא תודעתנו במאמר זה היא לחדור לתוך כבשונה של תודעת איש ההלכה ולעמוד על מהותו של טיפוס "מוזר , "ומשונה המתגלה לעולם מתוך ד ' אמותיו , "המצומצמות" כשידיו מלוכלכות בשפיר ושליא ... כשהוא ניגש אל המציאות , הרי הוא בא ותורתו , שניתנה לו מסיני , בידו . מזדקק הוא לעולם בחוקים קבועים וכללים מוצקים . תורה שלמה של הלכות ודינים מורה לו את הדרך המוליכה אל ההוויה . ( הרב יוסף דב סולובייצייק , בפתח ספרו איש ההלכה ) פתיחה המפגש הראשון שלי עם ספרי הרב עובדיה יוסף התרחש בשבת בבוקר כשהייתי בכתה ט . היתה זו השבת הראשונה שלי - ילד קטן ומתגעגע - בישיבה התיכונית . קמתי בבוקר והלכתי להתרחץ במקלחת שבקצה המסדרון . תוך כדי צחצוח שיניים , ראיתי את המדריך האחראי עלי בפנימייה עומד מעלי , נועץ בי זוג עיניים המומות ובפיו גערה קולנית : "איפה גדלת ? אתה לא יודע שלא מצחצחים שיניים בשבת " ? מאוד נפגעתי . ידעתי שבביתי נוהגים להקפיד על אורח חיים דתי ומעולם לא הטלתי ספק בהרגלים שהקנו לי הורי . נכנסתי לבית המדרש אך לא הצלחתי להתפלל . הלכתי לארון הספרים והוצאתי ספר המרכז את כל ההלכות הנוגעות להתנהגות בשבת - שמירת שבת כהלכתה . בפרק יג , סעיף כד של הספר ( במהדורתו הראשונה ) כתוב : " נוהגים שלא לצחצח שיניים , ואפילו בלי משחה" - ממש כדברי המדריך הגוער . אך לשורה זו יש הערה שבה מכוון מחבר הספר את קוראיו לספרות משלימה : "עיין יביע אומר חלק ד סימנים . "ל-כז לא ידעתי מהו הספר ומיהו המחבר , אך מעומק עלבוני הלכתי ל"אוצר הספרים" ( ספריית הישיבה ) ומצאתי את יביע אומר . את שארית השבת ביליתי בניסיון להבין את דבריו של המחבר , הרב עובדיה יוסף , שפורש על פני ארבע תשובות ( עשרות עמודי פוליו ) את טענותיו כנגד אלה המחמירים ואינם מצחצחים שיניים בשבת .
|
|