מבוא

עמוד:13

מבוא אישה זקנה לבושה בחליפה אפורה ישבה בשורה הרביעית באולם תיאטרון קטן במרכזה של תל אביב . מסביב נסבו מאות מחבריה , אוהדיה ומעריציה , והיא יכלה לחוש את גלי החום וההערכה ששפעו מהם לעברה וכמעט עטפו אותה במעטפת דקה של אהבה . פניה היו חרושות קמטים , בשערה האסוף היטב מעל ראשה הגדול ואפה הבולט זרקה שיבה . כדרכה , היא לא היתה מאופרת . אפילו ביושבה בכיסא , היה ניכר בה משא השנים . לכמה מהנוכחים היא נראתה עייפה ומתוחה ; אחרים חשבו שהיא מלאת חיים ושופעת חיוניות ומרץ . לכל המסובים , חברי מרכז מפלגת העבודה הישראלית , שהתכנסו כדי לבחור במועמד המפלגה לראשות הממשלה לאחר פטירתו של לוי אשכול , היא סימלה את התקווה האחרונה . בלעדיה - הם חרדו - סיכוייה של מפלגת העבודה לזכות בבחירות הכלליות , שעמדו להיערך בנובמבר , 1969 נראו קלושים ביותר . הסיבות העיקריות שהביאו את ראשי המפלגה להחזיר את האישה הזקנה והתלושה לבמה המרכזית ולהטיל את המעמסה הכבדה של ראשות הממשלה על שכמה היו הרצון לשמור על השלטון בכל מחיר ולהימנע ממלחמת ירושה מתישה שאיימה להתפרץ מעל פני השטח . בגיל , 71 כשרשמית היא מצויה בפרישה , לא יכלה גולדה מאיר לסרב לקריאה , והערב , ב 7 במרס , 1969 הובאה להצבעה מועמדותה כשליחת המפלגה לתפקיד ראש ממשלת ישראל - תפקיד אשר התפנה שבועיים לפני כן עם מותו של לוי אשכול . באולם "אוהל" הדהוי שררה התרגשות גדולה . אנשים הביטו בה באהבה הגובלת כמעט בהערצה . בסופו של דבר , היא לא היתה יצור פוליטי חדש . מבחינת הוותק היא היתה הבכירה . מנקודת ראות פוליטית טהורה של המפלגה היא היוותה את הפתרון האידיאלי . בלעדיה - כך נטען - השטח ייפתח למאבק רבתי על המנהיגות בין שני הטוענים לכתר הצעירים יחסית - יגאל אלון ומשה דיין , אבל זקני המפלגה חששו משניהם . הם לא סמכו על אלון ולא חשו בנוח בחברתו של משה דיין . גולדה תאחד את המפלגה , היא תשמש ראש ממשלה בתקופה שנותרה עד לבחירות , ולאחר מכן " נראה מה . "יקרה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא