|
|
עמוד:11
הקדמה העובר בכבישי ישראל או משוטט בארץ חש שהוא נמצא בארץ ככל הארצות . אבל אם יתבונן היטב יראה שלא כך הדבר . בלב הארץ ובשוליה , באזורים המיושבים ובשטחים הפתוחים , בערים הגדולות ואף ביישובים הקטנים , מצויים תשתיות ושטחים ביטחוניים רבים המשתרעים על כמעט מחצית משטחה של מדינת ישראל ( ראו להלן בתרשים ' . ( גודלם , תחומי התפרסותם וההשלכות הנובעות מהם , הם מאפייניה של תופעה גאוגרפית מרחבית מיוחדת וחסרת תקדים בהיקפה , והיא שהניעה אותנו לכתוב ספר זה . נושא הספר הוא השילוב בין קרקע לביטחון בישראל , הווה אומר הביטוי הטריטוריאלי של צורכי הביטחון . בשער הראשון מתואר הנושא בממדי הזמן והמרחב , כלומר היווצרות התשתית והפריסה הביטחונית מאז קום המדינה ועד שלהי העשור השישי . בשער השני , נקודת המבט מתמקדת ב"הלכה והמעשה" - החוק והנוהל שעל פיהם מוסדרת התשתית הביטחונית . בשער השלישי נבחן העניין מזווית הראייה של הניגוד והדו קיום - המפגש במרחב בין השימוש בקרקע לצרכים הביטחוניים לבין שימושה לצרכים האזרחיים . בחלקו האחרון של הספר ניתן דגש על כמה סוגיות מהותיות הדורשת הערכה מחודשת . התשתיות והשטחים הביטחוניים הם המסד הקרקעי של העצמה הביטחונית . האיומים שמולם ניצבת המדינה והמענה הצבאי להם , ההסדרים המדיניים לסוגיהם , ההתפתחות הטכנולוגית והאילוצים התקציביים , כל אלה חייבו במרוצת השנים שינויים במבנה הצבא ובדרכי הפעלתו ולכן חלו גם תמורות בפריסת התשתיות והשטחים הביטחוניים . לנוכחות של מחנות ומתקנים צבאיים , תעשיות ביטחוניות , שטחי אימונים וניסויים וגם תשתיות ספר וגבול בקרבה למקומות היישוב של האוכלוסייה , או אף בתוכם
|
|