|
|
עמוד:10
כל תהליך של לידה מחדש כרוך במשבר זהות , וכך אירעו גם בעבר משברים שפילגו את העם היהודי והוציאו מתוכו חלקים שהתבוללו בסביבותיהם . ואולם המשבר שפרץ עם תנועת ההשכלה היה הגדול והחמור מכל קודמיו , ואף שעברו מאז כמאתיים וחמישים שנה , השברים שחולל אז עדיין לא התאחו . אם נתבונן בתולדות העם בתקופה זו , נוכל לזהות מחזוריות של תנועות שפונות כלפי חוץ כדי להשיג את ההתפתחויות המואצות בתרבות הכללית , ותנועות שפונות כלפי פנים כדי לחזור אל ה"שורשים" מעצבי הזהות העצמית , וכדי לגשר על הפערים והנתקים המאיימים לפלג ולפורר . ואולם גם את תנועות השיבה אל ה"שורשים" ליוותה תודעת משבר מתעמק והולך , שכן את אותם "שורשים" שאליהם התכוונו לשוב , הגדירה ופירשה כל תנועה יהודית מודרנית באופן אחר מכל השאר . בקושי אפשר אפוא לזהותם בשורשים משותפים , מכונני אחדות . בשל הדינמיקה המתסכלת של התנהלות המשבר היה התנ"ך למקור העצמאי העיקרי של התרבות היהודית , המקור שעליו הסכימו כל התנועות בעם שהוא המכונן , מקור כל המקורות , של תרבות ישראל לדורותיה . נרגיש שגם בתנועות שחתרו להתבוללות תרבותית עד גבול הטמיעה קיבל התנ"ך מעמר של מקור שכל יהודי חייב ללומדו ולהוקיר אותו כתוכן מעצב זהות . התנ"ך מילא אפוא בתרבות היהודית המודרנית את אותו תפקיד שמילא בתרבות התורנית המסורתית : תפקיד "ספר , "הספרים הספר הקנוני המאציל מסמכותו לספרים הבאים , הנעגנים בו בפירושיו ובתולדותיו בערכיו , בחוקותיו , באמונותיו , בסמליו ובחזונות העתיד שלו לעם היהודי ולאנושות . מעמדו המיוחד של התנ"ך בתרבות היהודית המסורתית ובתרבות היהודית המודרנית מקורו בשתי סגולות שנמצאו בו : ראשית , הוא נחשב למקור הראשון שנוצקו בו היסודות הקבועים , העל זמניים , המזהים את תרבות עם ישראל בהיקפה הכולל ובמשך כל הדורות . שנית , הוא נחשב למעיין הראשי שממנו שופעים כוחות היצירה הסגולית של העם וממנו הם מתחדשים בכל דור ודור . אל התנ"ך פנו אפוא כדי לדלות ממנו תכנים מכוונים , מעצבי זהות ; אליו פנו כדי לשאוב השראה , לשון ומופת ליצירה המשכית מחדשת ; ואליו פנו כדי
|
|