|
|
עמוד:8
ב . המקורות החיצוניים - בהקשר זה הכוונה בעיקר לתרבות הגבוהה של העמים שהיהודים ישבו ביניהם , ובתוכה יצרו מתוך זיקת גומלין את תרבותם העצמית . הם קלטו את השפעותיה ותרמו מיצירתם העצמית בתחומים כגון מחשבה דתית ודפוסי התנהגות דתית ( נוצרית ומוסלמית ;( מדעים ופילוסופיה , תורת החוק והמשפט , אמנות גבוהה , בייחוד בתחום השירה ; מיסוד חברתי ומדיני , מלאכה וטכנולוגיה ודפוסי פעילות כלכלית . מכיוון שהשפעותיה של התרבות החיצונית הגבוהה הופנמו כמכלול - שהיהודים ראו בו את המרכיב החילוני בתרבותם העצמית , ובאופן זה הן השפיעו מבפנים - מכיוון שכך גם המקורות שנתפשו כעצמיים וכייחודיים לעם ישראל נשאו בתוכם בדיעבד השפעות חיצוניות שנקלטו דרך הדיאלוג עמ הסביבה . כך נוצרו פנים רבות ומורכבות גם במקורות הקנוניים , למן התנ"ך דרך כל רובדי ספרות התורה שבעל פה , ובכלל זה ההלכה . מדע היהדות המודרני , המחקרי ביקורתי ( פילולוגי היסטורי , ( יציר תנועת ההשכלה בראשיתה , הוא שראה ביהדות תרבות לאומיה 2 כוללת . הגדרה זו , שהעריכה מחדש את מורשת העבר כדי לפתח אותה באופן אחר , קבעה את ההבדל בין התרבות היהודית הדתית מסורתית "הישנה" ובין התרבות היהודית . "החדשה" תנועת ההשכלה מטרתה היתה ליצור אותה בתהליך שהוא בבחינת לידה מחדש ( רנסנס ) - תהליך המשכי בכך שהוא יונק מתוך המקורות העצמיים של העם , ומהפכני בכך שהוא יונק מהמקורות החיצוניים של תרבות המערב , שגם היא עברה תהליך דומה במעבר מזהות דתית 3 לזהות לאומית חילונית . מדע היהדות המודרני מילא תפקיד מרכזי בהגשמת התהליך החדשני . הוא תפקד כחלופה המשכית מהפכנית ללמדנות התורנית המסורתית , ויצירתו המחקרית והפילוסופית היתה תשתית מתווכת ומחברת בין הישן לחדש : מבחינת המתודות המחקריות וההנחות שביסודן ייצג מדע היהדות את ההשכלה הכללית המחולנת שנקלטה מן הסביבה החיצונית , ומבחינת מושאי החקירה שלו המשיך את המורשת העצמית . ואולם
|
|