|
|
עמוד:13
חזית חדשה לבניין - בכניסה הראשית מדרום מעוטרת בעבודות פיסול נאות . ברם , היסודות שעליהם נבנתה החזית לא היו חזקים דיים . תוספות הבנייה של הצלבנים הן מן הדוגמאות הקדומות ביותר של הבנאים המערביים , אשר נטשו את השימוש בקמרונות העגולים של הארכיטקטורה הרומנסקית והשתמשו בקמרונות מחודדים . קואנון הציע לראות בכך דוגמא להשפעה מזרחית , אך הדבר טעון עדיין בדיקה . מרבית עבודות הפיסול בכנסיית הקבר הושפעו מהפיסול שרווח בצרפת . לפני התקופה הצלבנית , נערכו התפילות בכנסיה בראשות הכמרים היוונים . הללו המשיכו לשרת בכנסיה , אך לצידם עשו בקודש גם כמרים לאטינים קאנוניקים ממסדר האוגוסטינים . הם התגוררו במנזר שהוקם ממזרח לכנסיה , במקום שהיתה הבסיליקה של קונסטנטינוס . התוספת האחרונה לכנסיה - מעשה ידי הצלבנים - היתה מגדל הפעמונים , שהוקם בצמוד לכניסה מדרום . על אף רעידות האדמה הרבות שפקדו את ירושלים , כנסיית הקבר מהמאה הי"ב לא ניזוקה כמעט , במשך קרוב 700-ל שנה . לעומת זאת , ההרס שנגרם לה , היה מעשה ידי אדם . 1808-ב פרצה שריפה בכנסיה , שהחלה בקאפלה הארמנית . הלהבות התפשטו לתקרת הרוטונדה שהתמוטטה . עבודות האבן נחרכו מהחום הרב ונסדקו , והמבנה כולו עמד על סף התמוטטות . עבודות השיקום נעשו ע"י היוונים אורתודוכסים . עמודי הכנסיה חוזקו בגבס ואדיקולת הקבר נבנתה מחדש . עבודתו של הארכיטקט היווני זכתה לביקורת הבוטה ביותר ע"י הלאטינים ועולי הרגל המערביים , אך היתה לה חשיבות רבה להצלת הכנסיה . עם זאת צורת הכנסיה המקורית עוותה והמבנה הפך לחשוך . ב- 1927 נפגעה הכנסיה שוב , והפעם ע"י רעידת אדמה , שפגעה בעיקר בחזית הבניין . כתוצאה מכך , במשך 30 שנה נתמכה החזית בפיגומים ותמוכות ברזל מסורבלות . , 1959-ב לאחר משא ומתן ממושך בין שלוש העדות העיקריות - היוונים , הלאטינים והארמנים - הוחל בתכנון השיפוצים , שנמשכו עד לשנים האחרונות . אותם חלקים בכנסיה שלא עמדו בפני שיני הזמן הוחלפו , ובעיקר הוסרו רבות מהתוספות והאילתורים של מאות השנים האחרונות , ולכנסיה הוחזרה במידה רבה צורתה המקורית , כפי שהיא נראתה בתקופה הצלבנית .
|
|