דבר העורכת

עמוד:6

של קבוצות משרתות . עם זאת , מה שמרתק הוא השיח הישיר והעקיף שמקיימים הצעירים החרדים לגבי עצמם ועולמם ולגבי המדינה והחברה החילונית , כאשר הצבא וכל מה שהוא מגלם משמשים כזירת השיח . בחלום - אין לבחור חרדי מקום בזירה הצבאית , בפנטזיה - הצבא משמש כלי המעורר דיון , משום שהוא נתפס כזירת היצר הרע , זירה להתנסות בחופש , בהרפתקנות , בפורקן ובהדוניזם . לטענתה של שטדלר , בחורי הישיבות אינם מבקשים להיהפך לחילוניים ולהתמזג בתרבות הישראלית , אלא דורשים להשיב לעצמם את האיזון בין החומרי לקדוש , בין הטמא לטהור ובין האסור למותר . הדיבור על הצבא מאפשר דיון על כינונה של חרדיות חדשה . שאלת הגבולות בין החברה החרדית לחברה החילונית נבחנת במסע דיאכרוני בן חמישים שנה בעקבות חמישים ושלושה סיפורי חיים של גברים ונשים שעזבו את החברה החרדית , במאמרה של שרית ברזילאי דרך החול : תופעת "היציאה לשאלה" מהחברה החרדית מאז קום המדינה ועד שלהי שנות התשעים . מחקרה מלמד כי בסיפורי היוצאים בשאלה חל מעבר מתפיסה של נתק וקרע מוחלט בין העולם החילוני לדתי לתפיסה של רצף וגבולות עמומים ופתוחים . מחקר זה מצטרף לשורה של מחקרים הבוחנים בביקורתיות את תקפותו של מושג השסעים בחקר החברה הישראלית בת זמננו . מחקרה האתנוגרפי של מירב אהרון גוטמן בקרב מהגרי עבודה פלסטינים בלתי חוקיים מאפשר לקוראים להביט מזווית שונה בנושא של גבולות ומרחבי ביניים . האירוניה של הגורל , או של הפוליטיקה הישראלית , היא שהמחקר התקיים בתקופת אוסלו -1999 ) , ( 2000 כאשר המושג "מדיניות השלום" התייחס לפרויקט ההיפרדות ולקיבוע גבולות לאומיים , והמאמר רואה אור לאחר שמדיניות זו התמוטטה , כאשר על רקע שפיכות דמים קשה צומח בשיח הישראלי גלגול מחודש של רעיון ההיפרדות - היפרדות חד צדדית . חקר מהגרי העבודה הנעים בין גבולות פיזיים ותרבותיים מאפשר לחוקרת לעקוב אחר נרטיב שלישי , הצומח מתוך מרחב שלישי ועוסק במדינה בלי גבולות , שהיא הכלאה בין תביעות סותרות . מדינה בלי גבולות , שעל פי ממצאי המחקר תאפשר למהגרי העבודה לשמור על נגישות כפולה : לרשות הפלסטינית - שבה מובטחת להם חירותם כקולקטיב לאומי עצמאי , ולישראל - שבה הם חווים חוויית חירות , הנגזרת מאימוץ אידאולוגי של התרבות הפוליטית המערבית . השיח הצומח באזורי הגבול הוא בלא ספק אחד המקורות לשבירת תבניות חשיבה רווחות , ועוגן לחיפוש דרכים חדשות לניתוח סוציולוגי , כמו גם לחשיבה מחודשת על הסדרים פוליטיים וחברתיים . מדור הדיון בחוברת זו סובב סביב המושג גטו כמושג אנליטי , וזאת בעקבות מאמרו של לואיק וקאן ( Loic Wacquant ) מהו גטו ? בנייה של מושג סוציולוגי . אני מודה לרונן שמיר שיזם את תרגום המאמר והדיון סביבו . אלינה קורן תרגמה את המאמר בלשון רהוטה , המעבירה בנאמנות את להט כתיבתו של וקאן . בהתחקותו אחר מקורותיו של מושג הגטו מצביע וקאן על ארבעה גורמים המכוננים אותו במשמעותו הסוציולוגית : תיוג , אילוץ , ריתוק מרחבי וגידור מוסדי . לנוכח הצגה אנליטית זו הוא בוחן תופעות שכונו גטו בתקופות שונות ובמקומות שונים , ותופעות רבות אחרות שלטענתו יש להגדירן ככאלה . הרלוונטיות הרבה של המושג לניתוח תופעות בנות זמננו עולה מהערותיה של אלינה קורן , המציעה לבחון באמצעותו את מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים בשטחים ; ואילו סשה וייטמן בוחר להדגיש את ההבחנה שמציע וקאן בין גטו להיפר גטואיזציה , ומציע להסתכל על התוצאות הבלתי צפויות של מדיניות כליאה ונידוי קיצוניים , כפי שהם באים לידי ביטוי בצמיחת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא