|
|
עמוד:9
לתנועה במרחבים פיזיים וסוציו פוליטיים תוך חיפוש אחר זהויות שונות מצטרפת תנועה נוספת , הפעם מן הגלובלי ללוקלי . מאמרה של עפרה גולדשטיין גדעוני מנתח את " יפן" כחלופה תרבותית בישראל של שנות האלפיים . המחברת מציעה להוסיף לניתוח החברה הישראלית , שנעשה לרוב דרך הזווית של הקונפליקט הישראלי-הפלסטיני ושל היסטוריית המלחמות , גם את הזווית הגלובלית . לטענתה , "יפן" או "תרבות יפן" נהיו לחלק מהמצאי התרבותי הגלובלי שמיובא על ידי ישראלים לישראל ואשר נהפך לחלק המאפיין את העירוניות הישראלית של שנות האלפיים . תרבות גלוקלית זו מצטרפת אל ההפרטה של הערכים והחלומות של הישראלים הראשונים , אל ה"נרמול של תופעת , "המלחמה אל תהליכים רחבים יותר של אסקפיזם ואל כל יתר ההשפעות הפוסטמודרניות המחלחלות למרחב ההולך ומתגוון של תרבות וזהות . "ישראליות" לבסוף , המסה "לגופה של , "הסוציולוגיה שנכתבה על ידי חיים חזן , נדרשת למקומו של הגוף בחשיבה הסוציולוגית בתיאוריה ובמחקר . חזן מתחקה אחר הפתיל שהצית את העניין בגוף והעשיר את הספרות העוסקת במשמעויותיו החברתיות התרבותיות של הגוף . הוא מראה כיצד הגוף האנושי משמש פיגום לבנייתן של מערכות שונות של שיח ומישוג , תוך שהוא מציג את התבניות הפרשניות לייצוגיו השונים של הגוף בחשיבה הסוציולוגית והאנתרופולוגית . באופן זה המסה מתחברת לחלק נכבד מהמאמרים הכלולים בחוברת זו . אך החוקר משתמש בסוציולוגיה של הגוף גם כמנוף לעורר שאלות בסיסיות העולות בשיח הסוציולוגי בן זמננו כתוצאה ממפגש גבולות בלתי אפשרי בין השקפות עולם יריבות ולעיתים בלתי מתפשרות . ככזו , זוהי מסה שמתבקש ממנה המשך דיון , ואני מקווה שזה אכן ימצא את מקומו בין דפי הגליונות הבאים של סוציולוגיה ישראלית . חנה הרצוג , עורכת
|
|