|
|
עמוד:12
דור הבנים והנכדים של המהגרים שנמנו עם העליות "הממוספרות" לא ביקש רק להתרפק על נעוריו בחולות הזהב של תל אביב הקטנה , הוא ביקש לעצמו גם אליבי . הוא רצה להשתכנע כי האחריות לתחלואים החברתיים , לעוני ולניוון , שבו שקעו מגזרים רחבים של החברה הישראלית , אינה מוטלת עליו . הוא רצה לשמוע כי גיבוריו הקימו כאן חברת מופת , וכי זו נהרסה על ידי המוני אדם שלא היו בפלמ"ח , לא חיו בקיבוץ ואינם יודעים מהו קן התנועה . לפיכך , אלה בעצמם נושאים באחריות לחורבן החברתי . המעמד הבינוני הגבוה , המשכיל , החי ברווחה ומצביע ל"שמאל" רצה שישמיעו באוזניו מנגינה שכולה שירה , רוך ואהבה : "אדריכל החברה הסוציאליסטית הארץ ישראלית היה , "ברל כתבה אניטה שפירא שנים אחדות אחרי הופעת אחדות העבודה ההיסטורית . "אמנם לא היה זה מפעלו של יחיד , ולו גם נישא מעם כברל , אלא מפעל קולקטיבי , שנטלו בו חלק מנהיגים ופשוטי עם , עובדי כפיים ואנשי רוח , כדרכן של תנועות חברתיות , הנישאות בכוח זרמים תחתיים , שהצופים בהן רואים מהם אך את הקצף שעל פני . "המים כזה היה אז , כאשר יצא יונתן שפירא לדרכו , אורח המחשבה של הזרם הדומיננטי במחקר , ששזורים בו פשטנות , נאיביות והתעלמות מעובדות . ייאמר כאן מייד כי השיטה שעיקרה להתבונן במתרחש בארץ כאילו לאליטה השלטת אין חלק בכשלונות , אלא רק בהצלחות , היתה חלק בלתי נפרד מתרבותנו הפוליטית . ביוני , 1954 בנאומו לפני תלמידי השמיניות בכינוס המפורסם בשייח מוניס , "קריירה או , "שליחות פרש בן גוריון את חזון אחרית הימים שלו . כמו רבים , למעשה אפשר לומר כמעט כל בני מחזורי , שהובאו לשם על חשבון המדינה - מחיפה באנו ברכבת מיוחדת עמדתי גם אני שם והאזנתי לנאום מלהיב ומצית דמיון . עד היום זכורה לי רוח הדברים , אם כי לא ניסוחם המדויק . בן גוריון לא רק קרא לנוער לכבוש את הנגב ולוותר על הנוחיות שבחיי העיר : לבוש חולצה ומכנסי חקי , דמות מופת של חלוץ שזה עתה עלה משדה בוקר , הוא דיבר על צדק ושוויון , על חברת מופת , הוא הוקיע חברה שיש בה מי שחיים בשפע ובעושר ואחרים במחסור ובעוני . אני חייב להודות כי עברו שנים ארוכות למן אותם ימים של קיץ 1954 עד שהשכלתי לגבור על הקונפורמיזם , שהיה טבוע עמוק בכל בני דורי , והתחלתי לתהות על כך שלא שאלתי את עצמי באותו מעמד את השאלה המתבקשת : "רגע אחד : מיהו בעצם האיש המרשים העומד שם על הבמה ואומר את הדברים החשובים האלה ? האם לו עצמו אין כלל נגיעה במציאות הקשה שאותה הוא מתאר ? האם הוא עולה חדש שזה עתה ירד מהאונייה או אולי אורח שנטה ללון ? האין זה האיש שמזה שנות דור ניצב ליד ההגה ושאנו חבים לו , לטוב ולרע , את ההישגים ואת הכשלונות גם יחד " ? שהרי , שעה שבן גוריון נאם את הנאום היפר , והמלהיב הזה עמד שכר הלימוד , ששילמו הוריהם של תלמידי השמיניות שניצבו למרגלותיה של במת הנואמים , על עשרים לירות לחודש . השכר הממוצע במשק באותה שנה היה כשישים לירות . לא היה אז אפילו שכר לימוד מדורג , ובתי הספר התיכוניים בחיפה , העיר שממנה באתי , התנהלו כחברות כלכליות שהיו חייבות לאזן את תקציביהן . מקור ההכנסה הממשי היחיד היה שכר הלימוד . היה זה רק אחד ההיבטים של אי השוויון הגדול ששלט כבר אז , בשנות המדינה הראשונות , בחברה הישראלית . 1 שפירא , א' . ( 1980 ) ברל , ביוגרפיה ( ע' . ( 731 תל אביב : עם עובד .
|
|