|
|
עמוד:8
בהתכנסות ההיא התארגנו זאב שטרנהל ואנוכי מאחורי גבו של יונתן . שנינו הסכמנו - שלא בידיעתו - שיש לסמן בכינוס הזה ציון דרך למפעלו האינטלקטואלי של יונתן כסוציולוג . לא ידעתי אז שיונתן נמצא בסוף ימיו . להיפך , הוא היה בשלבי החלמה מן המחלות שפקדו אותו בשנתיים שקדמו לכנס ; אבל איכשהו רציתי לומר לו שהוא חשוב לנו , ושהוא עשה הרבה כדי שאנו נהיה מה שאנחנו . נטלתי אז את רשות הדיבור ואמרתי מילים מספר על פרופסור יונתן שפירא , כאינטלקטואל , כסוציולוג וכעמית בכיר . הוא ישב והקשיב . ברצוני לשוב ולהשמיעם . אז נאמרו כציון דרך לשבחו , ועתה כדברי פרידה לזכרו . יונתן הינו אדם שתרם אולי יותר מכל אחד אחר לפלורליזציה של הסוציולוגיה הישראלית ולפתיחת השורות שלה למגוון גישות ותיאוריות . כאיש צעיר , שחזר לארץ באמצע שנות השישים , לאחר תשע שנות גלות שהוקדשו ללימודים באנגליה ובארצות הברית , תרם יונתן להקמת פקולטה למדעי חברה בתל אביב , ובתוכה חוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה . היה זה מעשה של התרסה , אמירה אנטי ממסדית לתקופה של אז . הוא הבהיר בכך חד משמעית , שסוציולוגיה עושים לא רק בירושלים . הרבה מאוד מן החברים בקהילה הסוציולוגית של היום עשו סוציולוגיה במחלקה התל אביבית . אבל יונתן היה לא רק איש ארגון או יזם אקדמי . במקביל למסגרת הארגונית החלופית שהקים , הוא גם הניח את הבסיס לסוציולוגיה חלופית . מבחינה תיאורטית , הוא ראה באליטות ובקונפליקט את הפריזמה שניתן להבין דרכה את החברה הישראלית ואת הפוליטיקה שלה . מבחינה אידיאולוגית , הוא סירב לראות בסוציולוגיה זרוע תיאורטית של בניין האומה . יונתן הניח בכך את אבן הפינה בישראל למה שקרוי היום " סוציולוגיה , "ביקורתית בעיקר משום שהכניס את העיסוק בציונות לתוך סכימה אוניוורסלית , ולא אתנוצנטרית . ספרו אחדות העבודה ההיסטורית הינו שילוב מרתק של סוציולוגיה ובריאנית וסוציולוגיה של אליטות , סוציולוגיה היסטורית וסוציולוגיה של ארגונים , סוציולוגיה אמריקאית וסוציולוגיה אירופית . בראש ובראשונה זוהי סוציולוגיה שעושה חשבון אקדמי נוקב עם תנועת העבודה . אחדות העבודה ההיסטורית עושה דה מיסטיפיקציה לדיון האידיאולוגי באידיאלים , ומוריד אל הקרקע את הדיון האידיאליסטי באידיאולוגיה . הוא מנתק את הסימביוזה החזקה בין הלוגיקה של האינטלקטואל והלוגיקה של אנשי תנועת העבודה , ניתוק שהממסד הסוציולוגי של אז לא השכיל עדיין לעשות . עבודתו - שהעבירה את זירת ההתרחשות מרמת ההצהרות אל הפרקטיקה הארגונית הקונפליקטואלית - הניעה היסטוריונים וסוציולוגים צעירים לחשוב מחדש לא רק על הקטיגוריות השונות של החברה הישראלית , אלא גם על שאלת הייחודיות של המקרה הציוני . לא מקרה הוא איפוא שיונתן נחשב בעיני הדור הצעיר למניח היסודות לסוציולוגיה חדשה . הראיה , הוא היחיד מדור האבות המייסדים שמקבל מקום בספר שערך אורי רם - ספר של דור הבנים - על הסוציולוגיה הישראלית הביקורתית .
|
|