|
|
עמוד:13
לנו לראות את היצירה ראייה נכונה וכי בלעדיה אין אנו יכולים למצות את מה ששיקע האמן בעיצובו' כי אז חייבים אנו לברר לעצמנו מה תוכנה המוחשי של הידיעה שאותה אנו מבקשיט . שכן אין צריך לומר , כי בלא הגדרת כיווץ ברורה לא תוכל הידיעה' שהיא רב צדדית כל כך' למלא את השליחות שהצופה' העומד בפני היצירה' מבקש להטיל עליה . ההתבוננות העיונית באמנות ובתולדותיה לא היתה מעולם אחידה . מאז החלו הבריות נותנים דעתם על יצירת האמנות' ראו אותה כשהיא נתונה בהקשרים שונים וממילא מגלה להם פנים שונים . ריבוי פנים זה נעוץ' לפחות במידת מה' בטבעה של היצירה האמנותית עצמה . שכן יצירת האמנות היא בעת ובעונה אחת תוצר של ההיסטוריה' של תקופה מסוימת ושל תנאים מסוימים ומוגדרים' ועם זאת היא גילום של ערכים על זמניים ( המכונים לפעמים במונח הכללי והסתמי במקצת של 'ערכים : ( 'אסתיטיים טבועה היא בחותמה של תרבות מאטריאלית ספציפית' אך עם זאת מביעה היא משמעויות' הלכי נפש וחוויות' שאינם קשורים לזמן מסוים או לתרבות מסוימת' אלא הם בעלי תוקף אוניברסאלי . מורכבותה זו של היצירה האמנותית מאפשרת גישות שונות אליה . ההתבוננות העיונית באמנות אינה נתונה כאילו מעצמה באפיק אחד בלבד ; המתבונן חייב לקבוע את המסלול שהוא מבקש ללכת בו . בלשון אחרת' הידיעה צריכה להיות מוגדרת . כבר בריניסאנס ( ואפשר גם קודם לכן ) ראו את היצירה האמנותית בעדות לעולם שלם . תקופת התחייה תפסה את היצירה האמנותית הקלאסית' אפילו היא פגומה ומקוטעת' כעדות בלתי אמצעית לעולם העתיק כולו , אותו עולם ששקע בנבכי הזמן והוא כאילו נוכח לנגד עינינו רק בשרידי בניינים ובקטעי פסלים . במאה הארבע עשרה - אם נסתפק רק בדוגמה אחת — נתרגש פטרארקה 'עד דמעות' למראה חורבותיה העתיקות של רומא העתיקה . התרגשות זו לא היתה תוצאה של חוויה אסתיטית' ואף לא באה משום העצבות האופפת אדם העומד מול חורבה' אלא היא נבעה ( כפי שמעיד פטרארקה עצמו ) מתחושת מה שחורבות אלה מעידות עליו' כלומר גדולתה של רומא העתיקה . החורבה האדריכלית ' מעידה' על אותה גדילה' ששקעה ונעלמה . אילו השתמשנו בלשון היבשה של המיתודו לוגיה המודרנית' צריכים היינו לומר שפטרארקה מבליט את 'הערך התעודתי' ( הדוקומנטארי ) של השריד האדריכלי . ואין צורך להרחיב את הדיבור על כך , שלמעשה תופס ' הערך התעודתי' של היצירה האמנותית מקום נכבד בדיונים שונים . היסטוריונים של תקופות שונות עושים שימוש בערך התעודתי של היצירות האמנותיות' כשהם מסתייעים בהן במחקריהם' ומגמה רבת משקל בארכיאולוגיה מבקשת להפוך מדע זה לחקירה שיטתית של הצדדים התעודתיים של יצירות האמנות ושל השרידים האחרים של תקופת העבר . כשם שצורותיהן של היצירות והחומרים שבהם הן מעוצבות עשויות להיות נקודותאחיזה של גישות מחקר אל האמנות' כך גם התכנים המתוארים ביצירות האמנות של התקופות השונות . בתכנים המתוארים ( אם כי מתוך ניתוק מן השאלה בשל אופן עיצובם ) הירבו לעסוק חוקרים אשר האמנות עצמם אינם עיסוקם העיקרי . האיקונוגראפיה היא חקירת התכנים המתוארים ביצירות האמנות ; מערכות הסמלים החזותיים המקובלות בתקופות השונות העסיקה את ההיסטוריונים של התרבות והדת' של המשפט ושל הכנסייה לא
|
|