|
|
עמוד:11
דבר המערכת תודה לעמוס שוקן , על נדיבותו ותרומתו האישית , ועל תמיכתו בקיום המשרד בתל-אביב והוצאתו לאור של "מסוף " במשך שלוש שנים ברציפות . אלמלא אנשים יקרם כמותו לא היה כתב-העת זוכה למיסוד-מה ובוודאי שלא היינו זוכים להחזיק נעת בגיליון מסי . 10 האמנות , אמר רוברס ראושננרג , היא חיים . תודתנו העמוקה . רחל םוקמן ומערכת "טרמינל" QT \ nv W 7 // 2 לב כי לאחר שיצאו לאור תשעה גיליונות תחת השם "מסוף , " הנה עתה הגיליון העשירי של כתב-העת משנה את שמו ל" . "סרמינל עם שינוי השם , אנו שמחים להפנות את תשומת לנכם גם לשינוי בפורמט ולגידול במספר העמודים . אתם מחזיקים בידכם כתב-עת בדמות "חפן , " חפץ-אוב"קט הניתן למימוש ומציע חוויית דפדוף חושנית יותר . גם רשימת הכותבים מתרחבת ואנו מקווים לשמור על מגמה זו גם בגיליונות העתיד"ם . " טרמינל" מס ' 10 רואה אור כחודש לאחר פתיחת הביאנלה 48-ה בוונציה , שתימשך עד נובמבר . בינתיים התפרסמו פה ושם רשימות על אירועי הביאנלה ונחשפו גם שני האמנים הישראלים שנבחרו לייצג את ישראל , שמחה שירמן ופ'ל'פ רנצר , אמנים מן השורה הראשונה המדגימים באמנותם את התיזה של האוצר , מאיר אהרונסון , בדבר זיכרון והיסטוריה . גם התגובות לתצוגה הישראלית היו הפעם חיוביות ומעודדות במיוחד . חבל שבין ההדים הטובים השתרבבה גם רכילות מפיה של אוצרת מקומית , שלכאורה שוחחה עם הראלד זימן , אוצר הביאנלה השנה , ושמעה מפיו השמצה כואבת של התצוגה בביתן הישראלי . הלוואי ולא היו דברים מעולם , שכן , קצת קשה להתעלם מהעובדה כי , מתערוכת הדגל של זימן , תערוכה אליה נבחרו אמנים בינלאומיים שעבודתם נשאה חן בעיניו של זימן , נעדרת כל נציגות ישראלית . לא כך חשבה קתר'ן דוד , אוצרת הדוקומנטה העשירית בקאסל . תשעה אמנים ישראלים טובים זכו להשתתף באולימפיאדה של האמנות בקאסל . לא בביאנלה של וונציה . בביאנלת הצעירים ברומא , אגב , משתתפים שני ישראלים . יהודית םםפורטס וגלעד אפרת . אמן ישראלי אחד בכל זאת משתתף בתערוכה של זימן - סרג ' שפיצו , אלא שהוא חי ויוצר בניו-יורק ומשתתף בביאנלה על תקן אזרח ארה " ב , ממש כשם שצ ' ן זן מופיע לא כסיני , אלא נבעל אזרחות כפולה : צרפתית ואמריקנית . לעומת מצבה המשגשג של האמנות הסינית וקידומה הנלהב על ידי הסצינה הבינלאומית - שמה של סין נסמן לשמם של לא פחות 12-מ אמנים המשתתפים בתערוכה הבינלאומית ( בפועל משתתפים 21 סינים . נראה שרבים מהם מייצגים את המדינות שבהן בחרו לפעול ) - לא רק ישראל לא קיימת על מפתו של זימן . גם מצחם , ירדן , סוריה , לבנון ומדינות מזרח תיכוניות נוספות נפקדות ממנה . סוד גלוי הוא שהכל עניין של מדיניות . לישראל , כידוע , תמיד היו נושאים דחופים ובהולים יותר שזללו את תקציב המדינה . רק תמיכה מאםיבית יותר של המדינה בתחומי האמנות תזרז את תהליך התקבלותה של האמנות הישראלית במרכזים העולמיים . בינתיים , אנו עדים ל"התגנבות יחידים . " גם זה משהו . פה ושם מצליח אמן ישראלי לפלס את דרכו הבינלאומית ולבסס קריירה "שם . " אבל , עד היום , ישראל , בניגוד לאיטליה , גרמניה ואפילו ספרד , לא זנתה לפירורים משולחנו של נל מרם בינלאומי . לא הצמחנו מגמות מהסוג של הטראנס-אוונגרד האיטלקי ואף לא מן הסוג של הניאו-אקספרסיוניזם הגרמני . לא שלא היו ניסיונות : בשנות השבעים המושגיות זה כמעט קרה . ה " ניו-יורק טיימס " פרסם ביקורות ומאמרים על אמנים דוגמת פנחס כהן גן , בני אפרת , בוק 1 שוורץ , מיכאל גיטלין , יהושע נוישטיין , ובשנות השמונים על אילן אוורבוך , יזהר פסקין וקלג וגוטמן . שנות התשעים מסתמנות כעידן הקרירות האינדיבידואליות . ובכל זאת , ישראל עדיין אינה נכללת בקהילת האמנות הבינלאומית . זימן היה בישראל וסביר להניח שהובל לסטודיות של אמנים המקורבים לאנשי הממסד . "תכן שכאן הבעיה . חבל שאנשי שם בינלאומיים אינם מוצאים נתיב אוטונומי לאוצרים עצמאיים בעלי מבט מרענן על האמנות הישראלית , ובכל פעם שמי מהם מגיע , הוא הופך לשנוי או נן ערוגה נידיהם של אותם אוצרים ממוסדים , שלעולם לא מתחלפים .
|
|