|
|
עמוד:5
העיונית והן התבונה המעשית , כלולות בהן . ברם שלא כמו ב'ביקורת התבונה הטהורה' הוא מעמיד אותן כאן על השאלה הרביעית , היא השאלה על מהות האדם , ואת מקומה של זו רואה הוא במדע המכונה בשם אנתרופולוגיה . והואיל והדברים אמורים בגופי ענייניה של ההגות הפילוסופית האנושית , הרי האנתרופולוגיה שהוא מתכוון אליה אינה אלא אנתרופולוגיה פילוסופית , והיא שעליה לשמש מרע היסוד של הפילוסופיה . אולם מתמיה הדבר שבתורת האנתרופולוגיה שלו , הן בזו שהוא עצמו הוציא אותה והן בשיעוריו מרובי התוכן על דעת אדם , שיצאו זמן רב לאחר פטירתו , לא קיים קאנט כל עיקר אף אחת מן הדרישות שהוא דורש מאנתרופולוגיה פילוסופית . הן לפי כוונתה המפורשת והן לפי כל תוכנה יש בה , בתורת האנתרופולוגיה שלו , משהו אחר : שפע הערות חשובות בדעת אדם כגון : על האנוכיות , על הכנות והשקר , על כוח המדמה , על הניחוש , על החלום , על מחלות הרוח , על הבדיחה וכוי , ואילו השאלה מהו האדם אינה נשאלת כאן כל עיקר . והבעיות הכרוכות בה , כגון : מעמדו המיוחד של האדם בהוויה , זיקת האדם לגורלו , יחסו אל עולם הנמצאים , הבנת זולתו , קיומו כיצור היודע שסופו למות , עמידתו בפיגושיו השכיחים ושאינם שכיחים עם כבשונם של חייו , — אף אחת מן הבעיות הללו אינה נדרשת כראוי לה . האדם בשלימותו אינו נדון באנתרופולוגיה זו , כאילו חושש היה קאנט להעלות בתחום העיון הפילוסופי הממשי שלו את השאלה , שהוא עצמו ניסח אותה כשאלת השאלות . בימינו עמד הפילוסוף מארטין היידגר ודן בספרו 'קאנט ובעיית המיטאפיסיקה' ( 1929 ) בסתירה מוזרה זו , ומיישב אותה מתוך טיבה הסתום של עצם השאלה 'מהו האדם' 1 לפי דבריו , אופן השאלה למהות האדם הוא עצמו נעשה מפוקפק . לדעתו , מתכוון קאנט בשלוש השאלות הראשונות לסופיותו של האדם בלבד . השאלה 'מה ביכולתי לדעת' ז מניחה אי יכו לת . הווה אומר : חסרון , הגבלה . השאלה % 'מה מוטל עלי לע
|
|