|
|
עמוד:יב
עם הספר יש נטייה רווחת לראות את השאיפה למשמעות רוחנית כמצויה בתחומו המובהק של ' היחיד הנכסף אל , 'האחד תחומו של איש האמונה הבודד . אך יסודותיה המקראיים של המסורת היהודית מצביעים על תפיסה אחרת , שבה מרכז החיים הרוחניים הוא העדה . המסגרת לברית עם האלוהים היא העלילה הקולקטיבית , סיפורו של עם אשר חירותו וכבודו נשללו במשך דורות ואשר נפדה משעבודו והובא בברית עם האל . רק מתוך השתתפות בגאולה הקולקטיבית ממצרים עשוי היחיד לתפוס את משמעותם של חיים המיוסדים על ההתגלות בסיני . ההיסטוריה והזכרון הקולקטיבי הם היבטים חיוניים של המסורת המקראית . הברית מתממשת דבר יום ביומו בדפוסיה המוסריים , הפולחניים והפוליטיים של העדה . כאשר אבד עם ישראל את רבונותו וגלה מארצו , לא נגזר בכך קיצה של עדה זו . היהדות הרבנית פיתחה אורח חיים מקיף אשר בו - במסגרת של הלכות מפורשות ומפורטות - הוסיפה להתקיים המגמה הקולקטיבית של חיי הרוח היהודיים . התפילה נוסחה בלשון רבים ; לחטיבות מרכזיות של עבודת ה' נדרש מניין של עשרה ; השבת והמועדים נחגגו במשולב במישור המשפחתי ובמישור הקהילתי . הקהל היה מושבם של חיי העדה והתווה את תבניתם . בתגובה לנטייה קולקטיביסטית עזה זו , בקשו רבים מן ההוגים היהודים בעת החדשה להציל ולכונן מחדש את היחיד , בהביאם אל תוך המסורת היהודית את הלהט האקסיסטנציאליסטי . הם בקשו להעתיק את מוקד הדמיון הדתי של היהודי ממשה לאברהם ולשאר האבות ( ולפרקים גם האמהות , ( דהיינו , מן הנביא כמנהיג פוליטי וכמחוקק - אל דמויות דתיות המייצגות את עצמת החוויה הדתית של היחיד הניצב לפני אלוהיו . אולם בעקבות שיבת ציון וכינונה של מדינת ישראל , על הוגים יהודים לשוב ולהתייחס לסוגיות המרכזיות של הקיום הקולקטיבי . האתגר העומד בפניהם הוא לשרטט חזון רוחני ההולם את המציאות החברתית החדשה של רכונות בזירה העולמית . בדמוקרטיה הישראלית הצעירה עולות ומופיעות סוגיות מוסריות ופוליטיות סבוכות . כדי לדון בסוגיות אלו נדרשת שפה המושרשת בהתנסותו ההיסטורית של עם ישראל ועם זאת מסוגלת לעצב את חייה של מדינה מודרנית . בזכות תחייתם הלאומית והעצמה הנלווית לה , אין היהודים מגלמים עוד את דמותו של , 'האחר' , 'הזר' הקורבן הנצחי . עתה יש בידם כח י כאומה רבונית ושוב אין הם יכולים להסתיר את פגמיהם המוסריים באמצעות הטלת האשמה על אחרים . בכינונה המחודש של מדינת ישראל ניתנה לבני העם היהודי זירה פומבית אשר בה חייבים הם עצמם ליטול אחריות ולינוק מכרוה של מסורתם כדי להשפיע על דרכם של החיים הפוליטיים ועל תוכנן של השאיפות העממיות . עתה נתבעים הערכים היהודיים להתמודד עם עצמה היהודית .
|
|