|
|
עמוד:5
יהדות י שראלית להיות יהודי פירושו ליטול חלק בקהילה שהעבר הוא יסוד מכריע בכינונה . זהות , תרבות , תודעה , דת ופרקטיקות יהודיות הן בעלות עומק היסטורי שראשיתן בעבר הרחוק . יהודי הוא , לכן , חבר בקהילה היסטורית . להיות ישראלי פירושו להשתייך לקהילה המכוננת על ידי ההווה במקום נתון - בישראל . הישראליות מכוננת בעיקר על ידי המקום ; העומק הזמני שלה רזה . במושגים היסטוריים , הזמן הישראלי הוא עול ימים . הזמן היהודי והזמן הישראלי אינם מתואמים . המשקל המכריע בקיום היהודי מצוי במסורת העבר הנושאת את מלאות הקיום היהודי ; ואילו הזמן הישראלי הוא זמן ההווה שפניו מופנות אל העתיד . החוויה הישראלית מתגלמת בתחושה של תנועה , שינוי ועיצוב מתמידים ; החוויה היהודית מתגלמת בתחושה של כפיפות , המשכיות והכרה בכוח המחייב של העבר . היעדר התיאום עלול להתגלם בתחושה של מתח , סתירה וקרע בין היהדות לבין הקיום הישראלי ; בין זהות ותרבות יהודית לבין זהות והרבות ישראלית . סדרת הספרים יהדות ישראלית מבקשת לחשוב מחדש על מתח זה . היא איננה עוסקת בתיעוד העבר או בניתוח ההווה , אלא בקשרים שביניהם ובאפשרויות המפרות והמעשירות שעולות מקשרים אלו . ההפריה היא דו כיוונית : העבר הוא עוגן שממנו ההווה מתעצב ושואב את תוקפו ; וההווה מספק פרספקטיבות חדשות לקריאה של העבר . עניינה של הסדרה הוא במיזוג האופקים של הזמן היהודי והזמן הישראלי . הופעת הלאומיות היהודית המודרנית בסוף המאה התשע עשרה הביאה בכנפיה את השאיפה לשנות מן היסוד את הפסיביות הפוליטית שאפיינה את העם היהודי , וקראה לאקטיביזם מדיני במטרה לפתור את בעיות הקיום של העם היהודי . במשך הזמן ונוכח המציאות ההיסטורית החדשה היו היכולת , ולעתים אף הכורח להשתמש כקולקטיב בכוח צבאי וליטול חלק במלחמות , לאחד מן הביטויים הקיצוניים ביותר של אתוס אקטיביסטי זה . הספר חרב פיפיות בידם בוחן את רישומו של האתוס האקטיביסטי בגלגוליו ההיסטוריים כפי שהוא משתקף בכתביהם של הוגים , רבנים ואנשי ציבור בציונות הדתית . נקודת המוצא של הספר היא כי הציונות הדתית היא ביסודה אידאולוגיה מגיבה ומפרשת . היא נושאת בתוכה מחויבות כפולה :
|
אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים
|