|
|
עמוד:7
יהדות ישראלית להיות יהודי פירושו ליטול חלק בקהילה שהעבר הוא יסוד מכריע בכינונה . זהות , תרבות , תודעה , דת ופרקטיקות יהודיות הן בעלות עומק היסטורי שראשיתן בעבר הרחוק . יהודי הוא חבר בקהילה היסטורית . להיות ישראלי פירושו להשתייך לקהילה המכוננת על ידי ההווה במקום נתון - ישראל . הישראליות מכוננת בעיקר על ידי המקום ו העומק הזמני שלה רזה . הזמן הישראלי במושגים היסטוריים , הוא עול ימים . הזמן היהודי והזמן הישראלי נראים כבלתי מתואמים . המשקל המכריע בקיום היהודי מצוי במסורת העבר הנושאת את מלאות הקיום היהודי . לעומת זאת , הזמן הישראלי הוא זמן ההווה שפניו מופנות אל העתיד . החוויה הישראלית מתגלמת בתחושה של תנועה , שינוי ועיצוב מתמידים . החוויה היהודית מתגלמת בתחושה של כפיפות , המשכיות והכרה בכוח המחייב של העבר . העדר התיאום עלול להתגלם בתחושה של מתח , סתירה וקרע בין היהדות לבין הקיום הישראלי בין זהות ותרבות יהודית לבין זהות ותרבות ישראלית . סדרת הספרים "יהדות ישראלית" נועדה לחשוב מחדש על מתח זה . הסדרה אינה עוסקת בתיעוד העבר או ההווה אלא בקשרים שביניהם ובאפשרויות המפרות והמעשירות שעולות מקשרים אלו . ההפריה היא דו כיוונית : העבר הוא עוגן שממנו ההווה מתעצב ושואב ; ההווה מספק פרספקטיבות חדשות לקריאה של העבר . עניינה של הסדרה הוא ב"מיזוג האופקים" שבין הזמן היהודי והזמן הישראלי . הספר אתגר השיבה אל המסורת , הוא ניסיון לנתח מחדש את מושג המסורת בכלל ואת דרכי גילומה של המסורת בהוויה היהודית בפרט . התפיסה הקלאסית של המסורת מייחסת למסורת סדרה של אפיונים וביניהם : כפיפות מוחלטת לעבר , העדר דינמיות וחיים ללא ביקורת רפלקטיבית . הספר שלפנינו קורא תיגר על תפיסה זו ומצביע על אופייה הדינמי והפתוח של המסורת עצמה . המסורת אינה מה שנמסר מהעבר , אלא מה שהולך ומתהווה בדיאלוג המתמשך שבין ההווה לבין העבר . הספר מציג תפיסה דינאמית זו של המסורת תוך התייחסות למסורת
|
אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים
|