|
|
עמוד:11
עם הנעשה בפקולטאות התיאולוגיות של מרכז אירופה . יחסה הבעיתי של חכמת אל חקר המקרא המודרני ודרכי התגובה ההדדית בין תיאולוגים מאומות העולם ובין ישראל הם מן הנושאים המאתגרים במיוחד הנחקרים במכוננו , כפי שאנו מקווים באחד הכרכים העתידים . המוגש עתה מכוון אפוא לפתוח שורה של פירסומים אשר עם כל גיוונם מאוחדים במטרה האחת , לחקור את היבטיה המרובים של מורשתנו בעיון המקרא . כרכי הסידרה אי"ה בדרך שייצגו בזה אחר זה את מחקרינו השונים : תחלה כרך ראשון בתחום התרגומים הארמיים , אחריו כרך ראשון על רקע חיבורי אבךעזרא , אחריו כרך של אבן בלעם וכך כרכים נוספים , ככל שדעה ומאה יעמדו לנו . דבר כנגד העושים . כרמוז , לא ייסדנו את מכוננו כמקום מחקר במופשט . הוא בית גידול לתלמידינו המתקדמים ולאלה שלמחר יתפסו את מקומנו . לא מעטים מבין הצעירים של מחלקתנו עובדים כיום כעוזרים במפעלינו , ובדרך הטבע רבה המלאכה על ידם . הוא הדין בכרך היוצא בזה . כל אחריותו עליי — מן הרעיון , דרך התכנון לביצוע . אבל כמו רבים מחיבוריי היוצאים במסגרות של מפעלי מחקר ; הוא קם ונהיה לידע ולמיומנות של תלמידיי עוזריי המסייעים עמי , והם העושים את מלאכת יומיום . משהשקעתי אני בכרך הנוכחי השקיע בו חביבי ד"ר רמון כשר . הוא שעבר על והעתיק ובדק , ניסח ניסוחים והעלה על הכתב . הוא מנסח ואני מתקן , הוא מציע מאשר או דוחה , וכך — במשך השנים — נהפך ממסייע למבצע . אם נותרו פגמים — חולשה שבי היא ; אם הכרך ראוי למטרה שאליה שאפנו — השבח יאה לו . תמה מחויבותי למסייעים : גב' מרים דרורי , מנהלת הוצאת בר אילן , טרחה בעין על הכנת הכרך בשלביו השונים ; עובדי דפוס אחוה שקדו על מלאכתם במומחיותם , חביבה מזכירתנו אסתר וייס , הדואגת עמי את דאגותיי ואף שיתפה עצמה בהגהת שלמי תודה לכולם . בהרהור של הבעת סיפוק על שהיה ובתפילה על שיהיה . כרך זה פותח מפעל נוסף ארוך טווח מן המחקרים במקרא ובלשון , שאני רואה לעצמי זכות גדולה שעוררתי בהגשמתם — בראשם מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית , מפעל העברית והערבית שבאוניברסיטת בר אילן ומפעל תולדות חקר המקרא היהודי . מאלה יש בו כדי למלא תאוות חוקר עשרת מונים , וכולם כאחד הם הרבה למעלה שמותר לו לאדם לקוות למקצת הגשמתו . מודע אני לתאוות אין שבעה שבי לתכנן , לנטוע ולגדל — ורק אפס קצה אראה , מה גם שמחקרים ומעשים אחרים תובעים . דייני אם מה שביקשתי לנטוע בכרם אשר זהו פריו הראשון יהיה בו כדי להבשיל פרי בידי חבריי למלאכה . לא לכבודנו אנו עושים ולא לכבוד בית אבא , אלא ללמוד — ולואי שגם נזכה לשמור ולעשות .
|
|