|
|
עמוד:171
המדד , שפותח על ידי דורלק ושותפיה לבחינת התפתחות הסינגור העצמי של התלמידים , כלל רשימת בקרה בת שבע פעולות בית ספריות שהתלמיד עושה : . 1 בקשה להבהרות על חומר לימוד ; . 2 דיווח למורה על לקות הלמידה . 3 ; קביעת פגישה עם המורה כדי לדון בצרכים אישיים ו / או בהתאמות ; . 4 בקשת רשות מהמורה להקליט את ההרצאות בכיתה ; . 5 בקשת רשות מהמורה להשתמש ברשימות של תלמיד אחר ; . 6 בקשת עזרה מהספרנית בבית הספר ; , 7 זימון פגישה עם מורת שילוב מחוץ לכיתה לשם סיוע לימודי . ראוי לציין כי במחקר זה , אף על פי שהתלמידים רכשו את המיומנויות להכוונה עצמית , הם הרגישו שלא בנוח והיו נבוכים בהפעלתן . ככמה מקרים הם אף ביקשו הפסקה קצרה בתכנית ההנחיה וחזרו אליה רק בשלב מאוחר יותר . תחושת המבוכה והבקשה להפסיק את התכנית התגלו בעיקר במצבים , שבהם נדרשו התלמידים לספר למורה על לקות הלמידה שלהם , או כשהם פנו בבקשה להתאמות . החוקרים משערים , כי תחושת אי הנוחות והמבוכה עשויה להיות תוצר של המודעות העצמית החדשה של התלמידים לגבי הצרכים הלימודיים הייחודיים שלהם . במחקר אחר ממליצים היידן ואברי ( Hayden & Abery , 1994 ) לכלול בהנחיה להכוונה עצמית גם מרכיבים של שיתוף , כבוד וקבלה . הם מציעים מערך הכולל תכנית פרטנית או תכנית קבוצתית המלווה בתמיכה פרטנית , הצגת מודלים לחיקוי , חיזוק חיובי ומתן הזדמנויות לבחירה ולשליטה . לדעתם , תכנית יעילה היא זו המתמקדת גם במערכות היחסים עם בית הספר , עם המשפחה ועם קבוצת בני הגיל . מאפ"נ'ם משותפים לתבניות לקידום הבוונה אצמית תכניות שונות פותחו כדי לקדם הכוונה עצמית של אנשים עם מוגבלויות , כולל תלמידים עם לקויות למידה . הדיווחים על תכניות אלו מלמדים על כמה מאפיינים משותפים . להלן פירוט המאפיינים , הדגמתם בתכניות אחדות והשוואה בין כמה מהתכניות המובילות .
|
|