|
|
עמוד:12
הקדומה ( התקופה הכנענית הקדומה ) - מסוף האלף הרביעי לפנה"ס . חרסים אלה מעידים על היישוב הקדום ביותר בירושלים . שרידי המבנים הקדומים ביותר שהתגלו בירושלים הם שרידיהם של שלושה חדרים מלבניים מתקופת הברונזה הקדומה . לאורך הקירות של החדרים הללו נבנו ספסלים . חדרים אלו הם העדות הראשונה ליישוב קבע בעיר דוד . מבנים כדוגמתם מוצאים בארץ בכל האתרים בני תקופה זו שנחפרו . יישוב זה - שראשיתו , ככל הנראה , כיישוב חקלאי - עובר , דוגמת שאר היישובים בארץ ישראל , תהליך עיור שבסופו , במהלך תקופת הברונזה הקדומה , הוא נעשה למרכז עירוני . מרכז זה נזכר לראשונה ב"כתבי המארות" המצריים . כתבים אלו הינם רשימות ארוכות של אויבים בכוח למצרים , בצירוף קללה ומארה שתחול על ראשם אם ימרדו בפרעה . כתבי המארות המאוחרים רשומים על גבי צלמיות טין ובהם מוזכרים מושלים ומקומות שלטונם בארץ כנען . זמנם המחצית הראשונה של המאה ה 8 ו לפנה"ס . לזמן זה לערך נוהגים כיום ההיסטוריונים לייחס את אירועי תקופת ה"אבות , " המתוארים בספר בראשית שבמקרא . מתקופה זו , הקרויה תקופת הברונזה התיכונה , התגלו שרידי הביצור הקדום ביותר שהשתמר בירושלים : חומת העיר הבנויה מאבנים גדולות במיוחד ( אופן בנייה זה מכונה במחקר הארכיאולוגי בנייה '' קיקלופית ( " המסותתות בסיתות גס , שהונחו ישירות על גבי הסלע . בסמוך לחומה נחפר חדר , בו התגלו קנקנים גדולים , המעידים על כך שהחדר שימש כמחסן . ידיעותינו על ירושלים בימי ההגמוניה המצרית בכנען , במחצית הראשונה של המאה ה 14 לפנה"ס , שאובות ממכתבי אל עמאךנהמחליפת האיגרות בין מלכי ערי כנען לבין שליטיהם המצרים . ביניהם נמצאו שש אגרות , כתובות אכדית , שנשלחו על ידי עבדיחפה , מלך ירושלים , אל פרעה . העיר הישראלית מימי הבית הראשון רוב שטחה העליון של הגבעה המזרחית , גבעת עיר ךוד , מכוסה בימינו בבניינים חדשים , שאינם מאפשרים לבצע חפירה ארכיאולוגית . במדרון המזרחי של הגבעה נרכשו , בראשית המאה , שני שטחי קרקע גדולים במיוחד , שיועדו לביצוע חפירות ארכיאולוגיות . השטח העיקרי ( שטח E של החפירות כיום ) נרכש בידי הברון רוטשילד . השטח השני ( שטח G כיום ) נרכש בידי ממשלת המנדט הבריטית . בשטחים אלה , שהם היום שטחי מדינה , מתמקדת עבודתה של משלחת עיר דוד . המטייל איתנו בין שרידיה העתיקים של עיר דוד - יתחיל , לפיכך , את סיורו במבט מנחל קךרון אל המדרון המזרחי , כמאתיים מטר דרומה למעי ;_ הגיחון . באמצע המדרון נראה היטב קו ביצורי העיר הקדומה . החומה המזרחית של העיר , שראשיתה בתקופת הברונזה התיכונה , שימשה כמסד לחומה בימי בית ראשון . השלב האחרון והמרשים ביותר של החומה , כפי שהיא נראית כיום , הוא זה המשמש את העיר של סוף תקופת המלכים , מאז ימיו של חזקיהו ( במאה השמינית לפנה"ס ) ועד לחורבנה של העיר בידי הבבלים בסוף ימי הבית הראשון , בשנת 586 לפנה"ס . רוחב החומה , שנחשפה לאורך של למעלה מ 200 מטרים , מגיע אז לכחמישה מטרים . החומה השתמרה לגובה מרבי של כארבעה מטרים . ממזרח לחומה נראה הסלע החשוף של המדרון שמחוץ לעיר . אף כי שטח זה היה מחוץ לתחום המבוצר , הרי בתקופות הכנענית והישראלית נבנו עליו מבנים או נוצלו המערות שבזקפות הסלע למגורים . במיוחד בולט הדבר בתקופה הישראלית המאוחרת , בימיו של חזקיהו , כאשר הבנייה בירושלים נעשתה בצפיפות רבה . אחד הגורמים לכך הוא זרם הפליטים שהגיע לירושלים עם חורבן ממלכת ישראל , שנכבשה בידי האשורים ( שנת 722 לפנה"ס . ( העיר מתרחבת אז גם צפונה ומערבה ,
|
|