|
|
עמוד:13
העברית בכלל , ואין די בהן כדי לעצב את דמות "הצבר" של ספרות דור תש"ח , ולתלות בה את כל מה שתלו ותולים בה . דמות זו נוצרה בעיקר בפזמונים ובשירי הזמר , ברשימות סטיריות , בקריקטורות ובמאמרים עיתונאיים , ולא בספרות . ייאמר כאן כי הדמות הכי קרובה לדמות "הצבר" האידאלי נוצרה כבר בסוף המאה הקודמת , בסיפוריו של זאב יעבץ , וברומן של בתר מכאן ומכאן ( תרע"א ) בדמותו של עמרם . אבל כל זה נושא להרצאה מיוחדת . במסגרת מצומצמת זו אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לדוגמה אחת , מלב לבה של ספרות דור תש"ח , המעידה על מה שהיא באמת : ספרות המעמידה במרכזה את האדם . ספרות זו אינה מתארת את המלחמה אלא כרע הכרחי וזמני , ותהא זו המלחמה הצודקת ביותר בעולם . זוהי ספרות של ספקות , פקפוקים , עצב ותהייה , הרואה את שני הצדדים של המטבע , מתלבטת ומחפשת . המדובר בקובץ הספרותי קשת סופרים , שהופיע בפסח תש"ט , ונערך כמה חודשים קודם לכן , כלומר במרוצת השנה הראשונה לאחר הכרזת המדינה , בשעה שהמלחמה הייתה נתונה בחלקה השני וטרם נסתיימה . את הקובץ ערך משה שמיר , שהיה באותה שעה עורך במחנה , והקובץ הופיע מטעם "שירות תרבות של צבא הגנה . "לישראל ניתוח מפורט של הקובץ פרסמתי בכתב העת קשר , בחוברת , 23 שהוקדשה ליובל החמישים של מדינת ישראל ( מאי , ( 1998 שכותרתו "אדם במלחמה - 'קשת . 'סופרים ילקוט לדברי ספרות של סופרים חיילים" ( נכלל בכרך ב של קריאת הדורות , ( ואני מפנה את הקורא המעוניין אליו . בניתוח זה הצבעתי על המשתתפים , בני הדור , שרובם ככולם השתתפו במלחמת העצמאות , וחלקם היו עוד קודם בצבא הבריטי ; בניתוח תוכן החוברת הראיתי את ביטויי ההתנגדות למחיר המוסרי הכבד שהמלחמה גובה , גם אם היא מלחמה צודקת ; ובעיקר הדגשתי , שלא כדעה המקובלת המוטעית , את הספקות , הפקפוקים , העצב והביקורת המהלכים בה . הצבעתי על כך , שקובץ שיצא "מטעם צה"ל" והיה אמור להיות , כביכול , "קובץ , "ממסדי התגלה כקובץ חופשי ועצמאי , שחירות הביטוי נר לרגליו . למעשה , ממרחק השנים , במונחים של ימינו , אפשר לראות בו קובץ חתרני , המציב סימני שאלה על הכול : על המלחמה , על אופייה המוסרי , על מהלכיה של המדינה הצעירה שטרם מלאה שנה לקיומה ועוד ועוד . ועוד זאת : הקובץ , שיועד בראש ובראשונה לחיילי צה"ל לא התפשר באשר לרמה הספרותית , ולא ניסה "לרדת" אל העם ולקלוע לטעמו , אלא בחר "להרים" את העם אליו . מרבית השירים הכלולים בו הם קשים להבנה ואף סתומים , ופשרם אינו מתפענח עד תום . אין הם "מרימים" את מורל העם , אלא מציגים מציאות עצובה , נוראה ומסויטת . הסיפורים הם סיפורים אנטי מלחמתיים מובהקים , ובמרכזם האדם הכואב , הדואג , המפקפק . במאמרים שבקובץ זה , הביקורת על מהלכי המלחמה ועל המדינה היא ישירה , נוקבת ואמיצה ו יצחק אברהמי , משה שמיר ובמיוחד מתי מגד . מתי מגד כתב אלי ( 8 . 12 . 1997 ) מניו יורק , שלא רק שאיננו חוזר בו מדעותיו אלה שמלפני חמישים שנה , אלא שגם היום היה מפרסם אותם דברים , כמעט בלי שינוי .
|
|