|
|
עמוד:11
האמנות מפקירה אותנו לקיומנו הפגום , או מפקיעה אותנו ממנו . משפט כגון זה , שהכוח השירי הוכיח את עצמו ( בקטע זה של קפקא ) ולא התפרק "בשירות האמת" - מטה את הכף לצד החיוב , כמדומני . בראש הספר המקורי שפרקי קפקא שלנו לקוחים מתוכו , מובא כמוטו פסוקו של פול ואלרי : "יהיו ערכו ועוצמתו של כוח החדירה אשר לפירוש גדולים ועצומים ככל שיהיו - תמיד תמיד העניין הצריך פירוש הוא הוא הממשי ביותר - ובלב ממשותו מופיע הסוד , שאותו ביקשו לפענח " . זאת דרך פרשנותו של קראפט בכללותה : היא איננה נלאית מלחדור ואיננה פוגעת בסוד . מחזהו של לסינג , בעל שן החכם הידוע יותר במקומותינו , אמיליה נל 1 טי . מחזה שהיה מונח על שולחנו של ורתר הצעיר אחרי ששם קץ לחייו , כשם שהיה מונח על שולחנו של האיש ששימש דגם לרמותו של ורתר , ירוזלם - וגיתה , עור בזקנתו אמר עליו כי עלה ממימי הספרות שקדמה לו כאי דלוס - מחזה זה טעמו לא פג עד היום . מסתו של קראפט מוכיחה זאת . הראייה ההיסטורית המאפיינת אותה ( בפרק על קפקא היתה מובלעת למדי במתיחת הקו מהברית החדשה אל ז'יר , רילקה , הופמנסתאל וקפקא - כולם בני דור אחר , ( מדגישה מצר אחד את הקיום ההיסטורי של יצירת האמנות , ולא אותו בלבד , אלא גם את הגדרת "היפה " , ועל כר ירחיב קראפט את הדיבור במסה על סתימות השיר בריון עם הנחתו של ואלטר בנימין - ומצד אחר היא מציגה את הקיום ההיסטורי כסמלי . המסר הסמלי שאותו מבליט קראפט הוא היחס בין שלטון ועוצמה וחובת לבבות מכאן , והיחס בין שלטון ועוצמה ואמנות מכאן . לעיון בזה ובזה מוקדשים שני חלקי המסה . נרצה , נמצא גם כאן שילוב דיאלקטי בין היסוד המשתנה ובין הקבוע ועומד . זה האחרון מגולם בחובת הלבבות , במוסרו של אדם ( על מידת הטוהר יש לשמור במאה הי " ח כמו בימי רומי , ששם מצא לסינג את נושא מחזהו והוא בוחנו בנסיבות ההיסטוריות שהשתנו . ( מוסרי של אדם נשחת בקיום ההיסטורי . נסיך כל יכול חותם באותה מידה של קלות רעת על גזר רין מוות כמו שהוא גורם למותו של חף מפשע , כאשר ארוסה של בחורה נחשקת על ידו נרצח בירי משרתו הנאמן - ועברה גוררת עברה - נרצחת לבסוף הבחורה בידי אביה . קיום חובת הלבבות בתחום ההיסטורי תובע את קורבנה של האהבה : במות האוהבים באמת נוצח מוסרו של אדם . כל צעד במחזה זה הוא הצער הלא נכון , ובראשית ההשתלשלות המוליכה לטירוף ולכליון עומדת האמנות . במסתו בודק קראפט את ההתנגשות בין שתי תפיסות עולם כמבוטאת בשתי פואטיקות שונות : זו של תקופת הבארוק וזו של תקופת ההשכלה על המתח הדיאלקטי בין היסודות הרציונליים והאי רציונליים . את הפרובלמטיקה אשר לה נדרש החלק השני של המסה הדן ביחס אמנות - מוסר , אמנות - אמת , אמנות - חברה , נפגוש שוב במסה על מות ורגיל להרמן ברוך ( אשר עמו עמד קראפט בחליפת מכתבים ) ובמסה שכבר הוזכרה , על סתימות השיר .
|
|