|
|
עמוד:ח
היוקרתית בייסיק בוקס , והפך אותה למוקד של ספרים שביטאו עמדות שמרניות שמולי " ם אחרים לא רצו להוציא . ב 1965 ייסד את כתב העת פבליק אינטרסט , שאותו ערך עד לאחרונה . קריסטול ייסד גם את כתב העת נשתל אינטרסט ב 1985 והיה המוציא לאור שלו עד . 2002 בד בבד עם עיסוקו בפובליציסטיקה פנה קריסטול גם לאקדמיה . בשנים 1988-1969 שימש כפרופסור למחשבה חברתית בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק ; מאז 1972 הוא חבר האקדמיה לאמנויות ולמדעים , ומ - 1977 עמית בכיר במכון המחקר 'אמריקן אנטרפרייז אינםטיטוט' בוושינגטון . בשלושת העשורים האחרונים פרסם תשעה ספרים , ובהם עימות : מרד הסטודנטים והאוניברסיטאות , ( 1969 ) הרעיון הדמוקרטי באמריקה ( 1972 ) ופעמיים הידד לקפיטליזם . ( 1978 ) ב 2002 העניק לו הנשיא ג ' ורג ' בוש הבן את מדליית החירות , העיטור האזרחי הגבוה ביותר של ארצות הברית . דרכו של קריסטול אל חיקה של השמרנות האמריקנית לא הייתה נטולת תהפוכות . הוא עצמו מציין שוב ושוב שבתחילה אהד דווקא את השמאל הרדיקלי ; כאשר למד בסיטי קולג' בניו יורק גייס אותו מבקר הספרות הנודע ארווינג האו לחוג טרוצקיסטי . עם הזמן התפכח קריסטול מן האשליות האוטופיות שדגל בהן בנעוריו והחל לבחון בעין ביקורתית את האידיאלים הפוליטיים והחברתיים אשר הילכו קסם על האינטלקטואלים במערב . התזוזה שחלה בהשקפותיו , אל המרכז וימינה ממנו , לא התחוללה בן לילה ; היא התרחשה בהדרגה - בהשפעת התנסויותיו האישיות ולאור האירועים ההיסטוריים שהיה עד להם . במובן מסוים סיפורו האישי של קריסטול הוא גם סיפור צמיחתה של תופעת השמרנות החדשה באמריקה . קריסטול לא היה האינטלקטואל היחיד שחצה את הקווים מן השמאל אל הימין . אנשי עט ואקדמאים אחרים , דוגמת גורמן פודהורץ , ג ' יימס ק' וילסון וסידני הוק חוו אכזבה דומה מן החלום הסוציאליסטי ומן ההבטחות הגלומות בליברליזם . השמרנים החדשים שהחלו את דרכם בחוגי המפלגה הדמוקרטית , נטשו אותה לאחר שנוכחו כי היא משליכה את כל יהבה על מדיניות רווחה ברוח הניו דיל . בשנות השבעים כבר מצאו את מקומם בקואליציה האידיאולוגית הרחבה שבישרה על לידתה מחדש
|
|