|
|
עמוד:י
רוויה באופטימיות ומאמינה בשינוי ובשיפור . שנית , בניגוד לשמרנים המסורתיים או לליברטריאנים , השמרנים החדשים אינם חדורים חשדנות כלפי המדינה . אף שאינם מחסידיה של ביורוקרטיית הסעד - ההפך הוא הנכון - הם רואים בחיוב את התעצמותה של המדינה ומחשיבים כתרומה חיונית את תרומתה לבניית חברה חזקה וצודקת . ואולם , בעניין אחד שוררת כנראה הסכמה מלאה בין השמרנות הישנה לחדשה : בדאגה הגוברת לנוכח הידרדרותה הרוחנית והמוסרית של התרבות הדמוקרטית . קריסטול אינו מהסס להצביע על חולשות מסוימות ביסודותיה המכוננים של החברה האמריקנית , ובעיקר במוסדות הבורגניים של הקפיטליזם , הליברליזם והדמוקרטיה . מוסדות אלו נשענים על בסיס "נמוך אך יציב " של אינטרס עצמי ועל " קונצנזוס ציבורי , "חלש המאפשר לאינדיבידואלים לחתור להגשמת שאיפותיהם האישיות ללא התערבות כופה מצד הממשלה . אף של"קונצנזוס חלש" זה הייתה השפעה חיובית על תחושת החירות של הפרטים ועל כוחותיהם היצירתיים , הוא לא העמיד מערכת הולמת של ערכים שהחברה יכולה להתלכד סביבם . קריסטול סבור כי התפקיד רב החשיבות של טיפוח המידות הטובות והבטחת דמותה המוסרית של החברה הוא תפקידה של הדת , והוא מוטרד מן הכרסום שחל במעמדה של הדת בעידן המודרני . הרצון למנוע ניוון תרבותי מאחד את השמרנים המסורתיים , המחזיקים ברובם בהשקפת עולם נוצרית , עם השמרנים החדשים , שעימם נמנים לא מעט אינטלקטואלים יהודים ( דוגמת קריסטול עצמו ) דתיים וחילונים כאחד . מעניינת העובדה שקריסטול מעדיף לעסוק בעיקר בענייני פנים . ועם זאת , השמרנים החדשים טבעו את חותמם גם בתחום מדיניות החוץ . גישתם לדיפלומטיה וליחסים בינלאומיים היא ריאל פוליטית במובהק ( ואין זה פלא שהטקסט הקלסי החביב עליהם בתחום זה הוא מלחמות הפלופונסוס של תוקידידס . ( ככלל , השמרנות החדשה מעודדת את הרגש הפטריוטי מצד אחד ואת הספקנות כלפי הארגונים הבינלאומיים מצד אחר . מן הטעם הזה היא שרויה במחלוקת עמוקה עם הנטייה האוניברסלית הרווחת באירופה , שבה היא רואה גילוי של נאיביות , או גרוע מזה - של צביעות . ארצות הברית מחויבת להגן על
|
|