|
|
עמוד:9
לרגלי ההר , ביובלי נחל תבור , נובעים מעינות אחדים ששימשו לעתים את יושבי ההר , כפי שמעיד אותו היסטוריון . כדי לפתור אח בעית המים חצבו שוכני ההר בורות והתקינו בריכות מים , שרבים מהם שרדו עד היום על ההר . מועד חציבתם של בורות המים איננו ברור , אך נראה שחלקם לפחות נחצב ע"י מגיני ההר בתקופת בית שני , אף שנעשה בהם שימוש מאוחר . בריכות המים נחצבו קרוב לודאי ע"י המוסלמים במאה הי"ג . לפני שנים אחדות הותקנה משאבת מים חשמלית השואבת את מי המעינות שלרגלי ההר למנזר . ע"י כך שוחררו לראשונה יושבי ההר מתלות במי גשמים . אדמת ההר המצטיינת בפוריותה וצמחיתה , היא מהעשירות ביותר בארץ . אעפ"כ , שכבת הקרקע המכסה את ההר דקה למדי והסלע הגירי חשוף במקומות רבים על מורדות ההר . פסגת ההר השטוחה והמישורית מצטיינת , לעומת זאת , בשכבת אדמה עבה ופוריה , ומנוצלת ע"י הנזירים לעיבוד חקלאי ולבוסתני פרי . התבור עשוי מאבן גיר קנומן טורון , ועל ההר מצויות מערות טבעיות רבות , שכמה מהן מצטיינות בגודלן . אחדות ממערות אלו הפכו למקומות קבורה , או הוסבו לשמש כבורות מים . הנזירים הבנדיקטים ומאוחר יותר המוסלמים , שילבו את המערות בביצורי ההר , והסבו חלק מהן למעברים תת-קרקעיים . אבני ההר הגירניות משמשות כחומר גלם מעולה לבנייה , החל מאבן קירטונית רכה ועד לסלע הדולומיטי הקשה . ואמנם , החל מתקופות קדומות , השתמשו שוכני ההר באבנים המקומיות להקמת מבנים ( וביצורים . ( מאחר וההר מתרומם בפתאומיות כלפי מעלה , מורדותיו תלולים ביותר . הגישה אליו מצד צפון היא בלתי אפשרית כמעט לחלוטין , כפי שכבר הבחין יוסף בן מתתיהו . בכל זאת , בסוף המאה הי"ט , נתגלה שביל פתלתל המעפיל מכיוון זה לפסגת ההר . אך העליה בשביל זה קשה , ולא ניתן לרדת בה באמצעות בהמות רכיבה . ממזרח ( מכיוון עין דור , ( ישנה דרך נוספת , בה עלו ( אולי ) הצלבנים במסע הצלב החמישי , בנסיונם השני לכיבוש ההר , אך היא אינה טובה בהרבה מקודמתה . הדרך העיקרית יורדת מנצרת , חוצה את דבוריה ומעפילה בפיתולים רבים להר . היא הוכשרה בכיוון זה דווקא , שכן מדרונות ההר מתונים יחסית במקום זה . דרך זו היא ששימשה את אלו שהעפילו להר במשך אלפי שנים , בתקופה הביזאנטית נחצבו כאן 4340 מדרגות . מערכת מדרגות דומה הוליכה הר תבור , תחריט מאת דה ברוין , . 1681
|
|