|
|
עמוד:יב
הקוטבית אל האחדות היא היא העושה את היהדות תופעת בראשית של האנ 1 שות ו השאיפה לאחדות באדם היחיד , לאחדות בין חלקי העם , לאחרות העמים , לאחדות האנושות וכל החי , לאחדות אלוהים והעולם . מוצא אתה את הערך העיקרי של היהדות בשביל האנושות בכך , שאף על סי שמודעת היא היהדות בפנים פנימיותה על שניות שמבראשית , בכל זאת מכריזה על התהוותו של עולם בו תבוטל השניות הזאתו עולם אלוהי , השואף להתגשם בחיי הפרט ובחיי הכלל : עולם של אחדות . כל מי ששמע את הנאומים ההם של בובר , לא שכח אותם ולא ישכח אותם ער יומו האחרון . היהדות הועמדה לפנינו בחינת עניין אנושי גדול . נסתלקה המחיצה בין היהדות והאנושות . היהדות האנושות נגלתה כאן בדמות פניה אלינו , אל כל אחד ואחד מאתנו , נגלתה כתפקיד שהוטל על כל אחד ואחד לקיימו ברשות היחיד ובחיי הציבור , ועל כל אחר לפי דרכו . קולה של היהדות דיבר אלינו מגרונו של הנואם , ואנו נדרשנו להשיב—בחיינו . אף על פי ששתקנו בשעת הנאום , הנאום נתגלגל בצנעה בדו שיח . ודו שיח נסתר זה הגיע לכלל המשכו בשיחות של חבורות קטנות של צעירים , שהביאו לפני בובר ( שהיה בחמש או בעשר שנים גדול מהם ) את שאלותיהם המעיקות ביותר על הלב , הפנימיות ביותר . עניינן תוכנן של השיחות האלה—גשירת גשר בין שני קטבים , והשיחות עצמן שימשו גשר בין האנשים שנטלו בהן חלק . גשירת גשרים , קוטביות ההוויה ואיחוד הקטבים , דו השיה שאותו מבצע האדם בין בפיו ובין במעשיו ובהוויתו של ממש , הם עד היום הנושא העיקרי של הפילוסופיה של בובר 1 פילוסופיה של הת שיח , גילוי הת שיח בחינת צורה יסודית קול ההוויה בכלל , כפי שהם מוסברים בכתבים המ » י 0 ים בכרך זה . הפילוסופיה של הדו שיח מה פירושה ז
|
|