|
|
עמוד:11
תלמידים בעלי הישגים נמוכים מאוד , בדרך כלל בשל מצוקה כלכלית , חברתית או תרבותית . מורים אלה הראו כי תלמידים שנחשבו למי שאין תקווה לשקם את הישגיהם , דווקא הם , משחוו חוויית הצלחה , הביעו נכונות להשתלב במהלך תקין של לימודים . שנית , בעקבות ויגוצקי היא לקחה בחשבון שהתפתחות אמיתית של תלמיד מתבטאת לאו דווקא במה שהוא מפגין ומבצע באופן עצמאי , אלא במה שהוא יכול לבצע בסיוע מבוגר . זה היה חידוש למורים שעבדו במסגרות שח "ק בבתי הספר . בניגוד לגישה הרווחת במערכת החינוך , שהצלחתו או אי הצלחתו של תלמיד נקבעת על פי מבחנים נקודתיים , הרעיון שלנו היה להתייחס למבחן כאל טיוטה ראשונה , שבוצעה ללא סיוע . החידוש שהצענו , בעקבות המושג של טווח ההתפתחות הקרובה , היה לסייע לתלמיד על בסיס הידע שהציג , לשכתב את המבחן שוב , ולבדוק מה הוא יודע בעקבות קבלת הסיוע . מורים שונים שהתנסו בתהליך זה איפשרו לתלמיד לממש את הפוטנציאל שלא בה לביטוי במבחן . לבסוף , היא נזונה מהאופטימיות ומהאמונה שביסוד גישתו של ויגוצקי . ידוע שוויגוצקי חקר את ההתפתחות המנטאלית של ילדים מפגרים שנפגעו על רקע המהפכה הרוסית ומלחמת העולם הראשונה . מחקרו הראה , שאם יוצרים גירויים מתאימים , ומעוררים את ניצני רמת ההתפתחות הקרובה של ילדים אלה , הם מסוגלים לעבור מרמת חשיבה קונקרטית לרמת חשיבה מופשטת . על רקע הצלחתו עם ילדים כל כך פגועים , הינחנו כי גם מטרותינו ניתנות להשגה . לאור ההבנה הזאת מן הראוי שנתאר את החזון של "כל תלמיד יכול" בשני מישורים : במישור התיאורטי , כל תלמיד יכול לממש את טווח ההתפתחות הקרובה שלו , ומכאן משתמע שהוא יכול לממש את הפוטנציאל האישי שלו ; במישור המעשי , כל תלמיד וכל מורה יכולים לחוות הצלחה . היכולת לעגן את החזון הזה לא רק במעשה אלא גם ברעיונות
|
|