|
|
עמוד:9
מבקרים לא מעטים טעו בהצמדה לא נבונה בין ביקורת אישית על חנוך האיש , לבין כתיבה מקצועית על לוין המחזאי והכימאי . פריצות הטאבו החברתי והלשוני הדייקניות והמרושעות של לוין בענייני מין , הפרשות ופוליטיקה חברתית וגופנית , בכתביו ובבימויו להצגות של עצמו , גירו רגישויות ופגעו אפילו במבקרים , שקיבלו זאת באופן אישי והגיבו בהתאם . כמחזאי ידען ומשכיל להפליא , נע יחסו של לוין למרבית דברי הביקורת שפורסמה עליו בין הכרה בפונקציונליות המועילה של הפרסום ככלי לעידוד התקבלות ההצגה , לבין זלזול בעליל . בקט ולוין כתבו באופן אינטימי , אינטואיטיבי ואינטנסיבי על אותם נושאים : לידה , אהבה , מוות , בדידות , השפלה . ואומנם יוצרים רבים כותבים על נושאי יסוד אלה בהוויה האנושית , ולא רק לוין ובקט נחשבים כמחזאים בעלי תדמית של חד נושאיות . טענה דומה הופנתה לפירנדלו ולארבעים ושישה מחזותיו המטא תיאטרוניים , או לסטרינדברג וליחסי המשפחה המעורערים באופן נצחי שלו . אלו המשווים את לוין לבקט ומאשימים אותם בחד נושאיות , מתעלמים מאופני הביטוי הבימתיים והתיאטרוניים שהפעילו שני מחזאים בימאים אלה לגבי נושאי היסוד שלהם . בקט היה נזירי בגישתו לבמה , ואילו הכפייתיות המיוחסת ללוין , שהירבה לתאר מין , מזון , נוזלים והפרשות , עולה בקנה אחד עם מיטב הכתיבה הסאטירית , מאריסטופנס דרך סוויפט וראבלה ועד ברכט וקרל קראוס . בני אדם מגלים רגישות מיוחדת לכל מה שנכנס לתוכם ומופרש מהם . הרקמות הריריות מתפקדות , בין השאר , כשומרי הסף של הנפש , לא רק של הגוף . לוין מיקם שם בדיוק את יחידות משמר גבולות הטאבו שלו . כבימאים , חיפשו בקט ולוין את ה"איך" הבימתי הייחודי , את הדיאלוג ולא רק בין הדמויות , אלא את הרב שיח המרהיב והמעמיק המתרחש בין שפת הדיבור של הטקסט הכתוב , שעה שהוא מוצג יחד עם השפות הא מילוליות הרבות , החזותיות והמוסיקליות של הבימה . המקוננים על המונו תימטיות לכאורה של בקט ושל לוין מתבוססים בחומר התיאטרוני , ואור המשמעות ( ולחלופין , ההילה השחורה של העדרה ) אינו נוגה עליהם . בקט נחשב למחזאי אוניברסלי ביותר . ואכן לא רק יחידים טוענים ש"רק הם לבדם מבינים / 'אותו גם עמים שלמים כך . הפולנים טוענים שבקט כתב ממש . "עליהם" האירים גורסים כך , ומראים קבלות מילדותו של בקט , שגדל בפרבר ליד דבלין . לצרפתים אין ספק שגודו מרחף מעל גשרי הסיין . לעומתם מצויים ישראלים המרגישים שגודו החוצבימתי לעד , נולד וגדל אי שם בין חדרה לגדרה . ביצירותיו של בקט מצויים אומנם אזכורים רבים לאירלנד מולדתו , למקומות שונים בלונדון בהם שהה זמן מה , ולצרפת שחי בה רוב ימיו , אבל מרבית החללים , גם הדרמטיים
|
|