|
|
עמוד:11
מלגדדל / לחללטי , ; את היחס האמוני ( באחרית-הימים ) כלפי העתיר-לכוא של אירוע ושל ארורות אחת ליחידה שאין לצפותה מראש . לצפות ללא אופק ציפייה , לחכות למה שאץ לצפותו עור או עריץ , הכנסת-אורחים ללא סייג , מצב של ברכת אורח המובטחת מראש לזה המגיע' ( arrivant ) בהפתעה גמורה , אשר ממנו רבר לא יבוקש כתמורה ואשר לא יתבקש להתחייב לחוזים הביתיים של שום כוח מקבל פנים ( משפחה , מרינה , עם , טריטוריה , ארמתימכורה או רם , שפה , תרבות בכלל , ואפילו הומניות ;( היפתחות ותו לא , המבטלת כל זכות לקניץ , כל זכות בכלל , היפתחות משיחית אל הבא , רהיינו אל האירוע שאץ לצפות לו בתור שכזה או שמוכר-מראש , היפתחות אל האירוע כבחינת נוכרי , כלפי זה או זו אשר יש להותיר לו או לה מקום פנוי , תמיר , לזכר התקווה - וזהו כריוק מקומו של רוח-הרפאים . קל , קל מרי להוכיח שהכנסת-אורחים שכזו ללא סייג , שהינה , בכל זאת , תנאי להתרחשלת , ללפיכך תנאי להיסטוריה - ( ... ) שהיא הבלתי-אפשרי בעצמו , ולפיכך , תנאי זה לאפשרותו של האירוע הוא גם התנאי לאי-אפשרותו , ברומה למושג מוזר זה של משיחיות נטולתיתוכן , של המשיחי ללא המשיחיות , המובילנו כאן כמוביל את העיוור . אך לא פחות קל יהיה להוכיח , שמבלעדי חלליה זו של הבלתי-אפשרי , יכול ארם לוותר , הן על הצדק והן על האירוע " . . p . 65 Jacques Derrida , Spectersof Marx , New-York , 1994 , 6
|
|