|
|
עמוד:9
, ( trace ) זיכרון של פשר , "קבור" האפר שלאחר האש . ה"קץ" אינו שמור אפוא רק להיסטוריה , לסובייקט , לציור וכיו"ב , כשם שאין ה"קץ" בבחינת תופעה פוסטמודרניסטית גרידא , אלא כל מסמן , בכל זמן ובכל מקום , נושא על גבו את מצבת קץ הפשר , ולפחות את הסתר הפנים הנצחי , של מסומנו . ולכן : " לא רק האמת בבחינת אמת מתגלה של סוד על אודות הסוף או של סוד הסוף . האמת היא עצמה הסוף , האחרית , היעד , וחשיפת פני האמת היא ביסוס שלטונו של הסוף . האמת היא הסוף והרגע של השיפוט האחרון " . לסופנות המובנית בשפה מספר פנים . משפטו הנ"ל של דרידה - "היעד הבלתי אפשרי מסמן את מותו של האדם האחרון" - מסגיר עמדה , שפותחה בספרים שונים שלו , ובעיקר בגלויו / הדלאד , ( 1980 ) לפיה המסר הלשוני , , "כתיבה"ה כמו מניח את מותם של הממען ושל הממוען , משום שהסימנים משוחררים מתלות מחייבת ב"כותב" המסוים וב"קורא" ( הפרשן ) המסוים ( עד שיגיע המכתב , אפשר שהכותב מת וכמוהו זה שאליו מוען המכתב . ( לסימנים מעמד עצמאי ופרוץ , פועל יוצא מהיעדרותם של דובר אולטימטיבי ושל קורא אולטימטיבי . לכאורה , עשר שנים לאחר על טון אפוקליפטי .., אמור היה דרידה לקרם בברכה את הספד ההיסטוריה של פוקויאמה . שהרי לכאורה אישר ההוגה האמריקני את רעיון המוות ( קץ ) המהותי לכתיבה , כולל כתיבת היסטוריה . אך לא זו בלבד שפוקויאמה לא היה ער לרוחב היריעה של עקרון הקץ ולעומקו 5 לעיל , הערה , 1 עמ' . 69
|
|