|
|
עמוד:13
מאמרי שלי ( עדי גורדון ) דן בפרישת הנס כהן מהתנועה הציונית . כהן , ציוני משחר נעוריו , היה במובנים רבים סמן קיצוני ב'ברית שלום' ואפילו בקרב 'החוג , 'הרדיקלי ובמובן זה דמותו מיטיבה לשרטט את גבולותיה האידאולוגיים של האגודה . בעקבות מאורעות תרפ"ט והתגובה להם נואש כהן מהתנועה הציונית , ולבסוף אף מיכולתה של 'ברית שלום' לשמש אופוזיציה של ממש למדיניות הציונית . שנים ספורות אחר כך עזב את הארץ , התיישב בארצות הברית והחל בקריירה אקדמית מזהירה כאחד ממייסדי חקר הלאומיות . בהתבסס על חומר ארכיוני עשיר המאמר בוחן את הממדים והשלבים השונים לפרישתו של כהן , ודרכה הוא חושף רבות מהדילמות וממאבקי האגודה מבית ומחוץ . בניגוד למשתמע מהצהרות של כהן בעת ההיא , המאמר מראה כי 'את החלל שהותירה עזיבת הציונות לא מילאה אידאולוגיה חלופית אלא נקודת מבט חלופית - נקודת המבט האקדמית . כהן הפך מאיש התנועה הלאומית הציונית לחוקר הבוחן את ההבטחות ואת הסכנות שבתנועות הלאומיות השונות בכתיבה מדעית השואפת להיות נטולת פניות אך ביקורתית ובלתי . 'מתפשרת מאמרו של זוהר מאור , 'הארץ הבלתי מושגת : על השורשים המרכז אירופיים של " ברית שלום , '" דן בנכונות אנשי החוג הרדיקלי באגודה 'לוותר על ה"ארץ" - הארץ כאיקונה תרבותית וכמשאב , 'פוליטי ומדגיש תוך כדי דיון את אופייה הדתי של האגודה ואת הפער העצום בינה 'לבין השמאל הישראלי של היום , שבמסגרתו מוצגים ה"ארץ" כפטיש וה"גאולה" כחלום . 'בלהות דרך סוגיה מורכבת זו המאמר מתמודד עם אחת משאלות היסוד השבות ועולות בכל מחקר מעמיק של חברי 'החוג הרדיקלי' ב'ברית : 'שלום כיצד מיישבים את הסתירה בין התפקיד הליברלי ( או הליברלי לכאורה ) שמילאו חברי החוג בפוליטיקה הציונית בבגרותם לבין הרעיונות הפוסט ליברליים שאפיינו את נעוריהם ? טענתו של מאור היא כי 'באופן מפתיע צומחת כאן תפיסה "שמאלית" על בסיס הנחות יסוד : "ימניות" תפיסת עולם ויטליסטית ואף פולקיסטית עומדת בבסיס חשיבתם של אלה שעמדו בחזית המאבק לוויתור על הארץ ועל . 'הגאולה יהודה לייב מאגנס , נשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית , היה פציפיסט פעיל מקדמת דנא , וכבר ב 1919 התבטא בחריפות כנגד הרעיון של הקמת הבית הלאומי בחסות ועידת השלום בפריז מתנה' ) זאת מכבידה על הראשית החדשה שלנו בארץ . ( 'ישראל בעמדותיו לא היה קיצוני פחות מחברי 'ברית , 'שלום ואף שנמנע מלהפוך חבר רשום באגודה , הרי שהיה שותף משמעותי לפעילותה , ולימים אף הקים את אגודת , 'איחוד' שבמובנים מסוימים דמתה ל'ברית . 'שלום מאמרה של חדוה בן ישראל , 'יהודה לייב מאגנס ו"ברית שלום , '" דן בזיקה בין השניים ומציג את דיוקן מאגנס כאידאליסט פוליטי . המאמר מציע הסברים לא רק לשאלה מדוע נמנע מלהפוך חבר רשום באגודה - למשל ביקורתו כפציפיסט על חלק ניכר מחבריה או רתיעתו ממשמעת סיעתית - אלא בעיקר לשאלות מדוע הפך בפועל לחבר בלתי רשמי באגודה ומדוע תאמו יעדיה את השקפת עולמו . המאמר מציג את התשתית הדתית להשקפתו ולפעילותו הפוליטית וכן את 'מסירותו המוחלטת והעקבית לרעיון
|
|